בננות - בלוגים / / הטבע כמו היה לאגף אסור
החיים בצמד...
  • יעל בר שם

    ברוכים הבאים לתוך העולם הצנוע שלי נולדתי בשנת 1969 בעיר ליון בדרום צרפת קרוב-רחוק לרכס האלפים. בשנת1981 עלינו ארצה, הוריי, האחים שלי, אני והמלפורמציה הוסקולארית שלי. בין אישפוז לאישפוז בביתי החולים זכיתי להוציא תעודת בגרות, תעודת הנדסאית בנין, ואפילו לשרת את מלוא השנתיים בצבא. עבדתי כהנדסאית בנין בתוך הבוץ, הבטון והטיח במהלך עשר שנים עד שיום אחד נפרדנו בלחיצת יד חמה. הבעיה הרפואית שלי החריפה. סבלתי מכאבים קשים מנשוא.   זה כבר שלוש שנים שאני שוהה בפריז בתקווה למציאת פיתרון למחלה חשוך-מרפא שממנה אני סובלת מאז אני קטנה. הכתיבה היא כל חיי. בזכותה אני נושמת, מתקיימת וזאת מאז למדתי קרוא וכתוב. לפני חמש שנים הגשמתי חלום מתוק הוצאתי את הספר הראשון שלי ''''''''''''''''הקמיע'''''''''''''''' - שמספר בגוף שלישי על חלק לא קטן מחיי.  כיום אני ממשיכה לכתוב בקצב איטי יותר. בזכות ניסיון חיי אני מסייעת לאחרים כתרפיסטית, ומיכוון שקיבלתי חופשי-חודשי בכל בתי החולים של פריז אולי יום אחד אכתוב סיפור מעניין על כל הרופאים. נשואה טריה. מתגוררת בז'נבה בה נדבקתי בוירוס עופות המים ובשיט. את מרבית הזמן אני משוטטת בנמל לאכיל את הברבורים, הברווזים והשחפים. פעמים בחודש אני נוסעת לפריז לארבעה ימים כל פעם, לטפל בפצינטים שלי ולבדיקות רפואיות. מתגעגעת לארץ, למשפחתי, ולחבריי משכבר הימים. אך מכיוון שהחיים קצרים ועוברים מהר, אני לוקחת את כל מה שהם מעניקים לי בסבר פנים יפות ובאהבה.  yael rozen-bar shem

הטבע כמו היה לאגף אסור

 

 
   דרך משקפת, אני רואה עולם, פי שניים, חמשה או עשרה. אולי יותר, אבל זה בהחלט לא משנה פי כמה ההגדלה אלא מה שמתגלע ממולי, אותו העולם הרחוק שבן-רגע קרוב, עומד ממש בפתח, על סף ביתי, כמטחווי זרוע, שאפשר רק לגעת ולמשש.

   אני יכולה להבחין כל סדק, נקב, שרף בגזע ובענפים עתירי עוולה צבועים בירוק-חלודה, באור העמעום של חודש ספטמבר. כשהרוח קמה, הענפים מנפנפים לי לשלום. כבר שלושים שנה מתגוררים באותו מקום, נאמנים לשכונה, לשכנים, ומעניקים ים של צל בימים החמים. יום-יום אנחנו מתראים, מברכים זה את זה לשלום דרך חלון הסלון, אותם השכנים שאת פניי קיבלו בברכה במגורים החדשים שלי.

   עד שיום אחד, לקחתי משקפת מן הארון, ואז פיתחתי כלפיהם סוג של חיבה, מן הדרת כבוד. עדיין לבושים בסמיכות עבותות ירוקות, העצים הם בהחלט שכנים נעימים, שמעניקים את יופיים מבלי לדרוש מאום בחזרה. ותמיד מנפנפים לכל מי ומי.

   הם לא נעלבים כשדרך המשקפת אני מנסה לחדור לתוך פרטיותם, כמו חטטנית שסקרנות היא ללא סייג. לארוב, לנבור ולחרחר עמוק מבין סבך העלים ירוקים-חלודה של הסתיו העומד בפתח, בתקווה לגלות איזשהו ציפור או אפילו נץ שחור. אני שומעת את ציוצם, שירה כזו נעימה שמהדהדת אל המרחקים, אבל העצים מסתירים אותם בתוך כנפיהם. אינני רואה אותם. העצים לועגים לי בשתיקה נעימה. פתחתי את ליבי לשכנים הותיקים, ומחכה שהם יפתחו את סגור-ליבם.

   ומן הסתם, אני יודעת שכדי לגלות ולו במקצת את סוד הטבע כמו היה לאגף אסור, יהיה עלי קודם לכבד אותו כדי ללמוד אז כיצד להביט בו.
 

   לקראת השנה החדשה, אני מאחלת לכולם שנה מתוקה כדבש. שנת ברכה, הצלחה ויצירתית. שנת שלום, נחת רוח והגשמת כל משאלות ליבכם.  
 

יעל רוזן-בר שם

.

 

10 תגובות

  1. גם לך יעל תש"ע טובה
    שנת שמחה ויצירה
    שנה שעצי הפרי יתנו יבולם ועצי הסרק את חינם (החן שלהם):)

  2. מקסים הטקסט. שנה נהדרת, בריאה ומלאת אהבה ויצירה יעל.

  3. שנה טובה ובריאה גם לך שתפרח יצירתך ותתן פרייה להפריח תקווה על פני תהומות

  4. יעל, תודה.
    שהטבע יפתח לנו ויעניק לנו מטובו.
    שתהיה לך שנה טובה ומאושרת.

  5. הי יעל, אני אוהבת לאחל אחרונה כי אז יכולה לאחל שכל האיחולים של כולם יתגשמו. ומכל הלב מאחלת לך שנת בריאות, שנה שבה תהיה פריצת דרך בטיפול במחלתך ובכאב והלוואי שתכתבי עליו בזמן עבר ותכתבי המון על יפי הטבע מהתוך היפה שלך.

    • יעל רוזן-בר שם

      אמן ואמן. תודה רבה סיגל היקרה.

      ולך שנה טובה. ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך. ושוב אמן ואמן.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל בר שם