אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

        הנה סרטון בצבע על ירושלים של אחרי 1967: http://www.youtube.com/watch?v=ytzzbXew1NE&feature=player_embedded#! וגם מהתמונה שהעלתה איריס קובליו, אני מרגישה שיש מקומות בירושלים שנשארו כמות שהם אלפי שנים. או לפחות 40. (העיר העתיקה לא השתנתה בגרם – כולל אפילו החמורים, השוק). בעיקר שמח לי לראות צילומים של אנשים חופשיים ושמחים, ואת ירושלים כמו וודסטוק אחת גדולה בסוף שנות ה 60'. ...

ועוד מנוקד !!! 🙂 הנה זה: http://zuta.bhasofer.org.il/?p=2659

היום בתיאטרונקל'ה (תיאטרון שכונתי, מרמורק 28, ליד הבימה): המחזמר בליינד-דייט. הנה לינק לפייסבוק: http://www.facebook.com/profile.php?id=100000971054038 ולמחזמר ביוטיוב: http://www.youtube.com/watch?v=l4_vYXjxG-o במקום נמכר גם ספרי מיודענו, "אני והעיר הקדושה" במחיר חביב. בואו ביחד, בואו לחוד, בואו נפרד, בואו צמוד.

          אחרי שבע שנים חרוכות התלבלב בגינתי פרח אחד, אני אגיד שהיה כחול מרוכז וקטן. מתוך אדמה קשה לגידול, יבשה או בוצית, אדמת בור, יכלו במשך שבע שנים להפריע את השממה רק עשבים שוטים: באו, שתו, נישתו, וחסל. קוצים של ממש היו מסולקים בידיו הזריזות של הגנן. כשהגיע אוסף שתילים רכים יפים ומבטיחים – האדמה ציפתה, ...

           יום מוזר, אבל אולי גם הגיוני אם חושבים על זה באמת. הייתי עוסקת פטורה, כי העברתי מזמן שיעורים פרטיים וכתבתי כמה מאמרים. ומאז שפתחתי את התיק סבלתי מהגופים האלה קצת יותר מידי. מביטוח לאומי הרבה יותר מאשר ממס הכנסה, אגב. אבל השבוע היה השיא, הייתי צריכה להגיש דו"ח הכנסות מה"עסק" לשנת 2009, אפילו שהייתי עוסקת ...

  הלכתי היום לצומת ספרים יש בכל פינה אבל אני צריכה לרהט את כל הטעון שיפור ואם אפשר גם להוסיף ניקוד. כל זאת למרות שריהוט אינו נקודת התורפה בבתים, גם לא הריצוף. רק סבלות, (לעיתים דורשת כוח, לעיתים עדינות) מלאכתה נעשית בידי מי ששורדים.  

      חג ממש לא שמח בשבילי. בכלל, אני לרוב לא אוהבת חגים שנחשבים "שמחים", ולא בפרינציפ, אלא ככה זה יוצא. שמחה מוכתבת, ועוד מהסוג של העידן שלנו, מדכאת אותי. ודווקא היום היה נראה מבטיח. מסיבה, דוכן עם ספרים שלי, היה א-מ-ו-ר להיות מעולה. והכל בוטל, הכל.  ועד שהסכמתי לראות. לאט לאט נשרו המסיכות, בזמן שלהן, ואני התעקשתי להשאירן עליי, להמשיך ...

      אתמול חזרו ארץ נהדרת אחרי שבועיים הפסקה, כאשר העונה אורכת כמה חודשים בודדים בשנה (הפרומואים עוד חודשיים), מתוכה לפחות 2-3 תוכניות לקט, ובאמצע כל תוכנית, שליש מוקדש לפרסומות. בין כל ההפסקות והלקטים והפרסומות והפרומואים, אפשר לפעמים גם לצפות בקטעים של ממש. אתמול היו כמה מעולים לטעמי. הנה דוגמא לאחד, ספישל ליום הזכרון: http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season7-articles/Article-a1534bfe6080821006.htm&sCh=93e673c968c85210&pId=786102762 "מומי – באבל": "לא ...

      אהובי חיבק אותי ויצא למלחמה. כל כך רך ומכרבל הוא היה,  שיערו התנפנף במתיקות כשהתגלגלנו בדשא, ברוח היה לי הכל ולו היה אותי, אבל אז הוא מיהר לחזור למלחמה ההיא שנטש כבר מזמן (לפני הרבה נשים) עוד לפני שזכר  איך נוטשים את אשתך.        

      כותבת הפעם מבית ההורים, לידי אחותי ובעלה. בזמן שאחותי בדיוק מסיימת את הפוסט (דוקטורט בגרעינית), בעלה, הלא הוא גיסי, פותח בימים אלו תיאטרון שכונתי – לא בירושלים, לא בים המלח, לא במדבר, לא בעין כרם, לא בין כבשים ופרות בגולן, ב-ת-ל  א-ב-י-ב  !!! המקום נמצא ממש ליד הבימה – במרמורק. במקום יימכר גם ספרי החדש מיודענו. קבללללוווווווווווווווווווווו: ...