רונית בר-לביא
חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים.
זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל,
שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו,
שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר,
שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה,
ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם,
אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ,
ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה,
אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים,
אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,
הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל,
ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ??
אחרי הכל,
כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני
כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה.
אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה
לועידת פסגה אזורית לפחות.
אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה
שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ??
ובכן, לא אני. לא ולא.
על כך ועוד, בטורים הבאים.
אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
אני באתי להלשין שהוא יפה מאוד (וגם הולם אותו הניקוד!)
תודה רבה, לי.
איך ידעתי בזמנו שהוא טוב?
המלעיז האנונימי לא גידף אותו.
נו, יש תועלת במלעיזים!
יש אומרים תולעת 🙂
גם אני רוצה להגיד שיפים לו הבגדים המנוקדים, רוניתי, ועוד יותר יפה הוא, אהבתי אותו מאד גם כשפורסם כאן.
אני זוכרת, איריס,
תודה.
שיר הוא לפעמים אור ולפעמים מזור ולפעמים מורה דרך. השיר שלך, רונית, הוא שלושתם. בעיני ובשבילי.
ענת – איזו מחמאה.
תודה.
מקסים. הסוף במיוחד
תודה איריס,
נדמה לי שהסוף מנחם ואוסף.
שְׁתֵּי יָדַיִךְ אֵלּוּ, שֶׁכְּבָר לֹא מְקושְׁשׁוֹת דָּבָר שָׁנִים.
הָעֲרוּגָה שֶׁל שְׁתֵּי יָדַיִךְ אֵלּוּ
וְחִכִּיתִי.
(אוּלַי רַק כִּי עָיַפְתְּ לְרֶגַע מִלִּקְפֹּץ אֶת עַצְמוּתֵךְ),
הַיָּדַיִם הַמְּבֻקָּשׁוֹת שֶׁלָּךְ,
אֲנִי עִם הנִמְנוּם הַמִּתְבַּקֵּשׁ שֶׁלִּי,
וְעָשִׂינוּ יַחַד מַשֶּׁהוּ שֶׁצָּפוּ בּוֹ מַלְאָכִים.
———————————–
אהבתי והבאתי כמה שורות
חלב חם מאד
תודה אבנר
איך ליקטת מבין הערוגות 🙂
תודה, אבנר.
אני אומרת: חלב חם לכל האנושות ועכשיו !! ובקיצור – חלב עכשיו !!
מאחורי כל בדיחוּת הדעת שלך, שאת מפגינה כאן היטב, מסתתר כח גדול לרגש.
שחר,
כן, ככה זה נתפס כאן בבלוגייה.
כי אני קודם כל כותבת הומור.
ככה זה עם תדמיות, וזה בסדר לי שאפילו יתפלאו אם ייצא לי שיר טוב פתאם.
אבל תאכלס אני בנויה קודם כל ממורכבות ומרגש בכמויות שמציפות אותי ואת כולם לפעמים.
ההומור פשוט עוזר לי לשרוד וזה תפקידו.
ואני רואה את הכתיבה ההומוריסטית ככתיבה שהכי מעניינת אותי היום.
מאד נדיר כתיבה הומוריסטית טובה ואיכותית. מאד נדיר.
וגם סובל מתדמית לא גבוהה.
תודה על תגובתך,
זו היתה הזדמנות להגיב בנושא שרציתי להגיב עליו.
שיר יפה מאוד, והגבתי גם ב'זוטא'. ברכותיי, רונית.
תלמוש, תודה 🙂
את היחידה שציינה את האזכור לאלתרמן.
כייף שקראת.
יפה מאוד רונית. וערוך היטב.
תודה, אמירוש.
אגב, אני ערכתי 🙂
והאם העובדה שהוא נכתב תוך אולי חצי שעה גג אומרת משהו ?
"ועשינו יחד משהו שצפו בו מלאכים"
איזו חוויה יפה תארת רונית
חוויה מתקנת של קרבה ואהבה
כשמניחים את הזרדים מהידים הקפוצות מתפנים לפשוט אותן לאהבה וחיבוק.
שיר יפה ורגיש
אהבתי
כן, הבנת אותי בדיוק, חנה יקרה.
יש שם כמובן עוד דברים פחות חיוביים, אבל הכוונה הכללית חיובית ובונה.
שיר שיר . אין מילים רוניתי!
מילים מילים, מיריל'ה !!
אני עדיין מתרגשת לקרוא אותך בכל פעם, אחרי כל מה שעברת לאחרונה.
בריאותתתתת
יפה לך השיר רונית ויפות לך הנקודות
אבל הכי יפה הרגע הזה של האהבה
תודה, ריקיל'ה.
כן, כבר אמרו לי על הנקודות.
בבגדים אני מאד אוהבת…
אנסה ללמוד לנקד, וכך זה יהיה
פחות מלאכותי ואולי מענג יותר מאשר הנקדן האוטומטי.
יפיפה, רונית. אני מסכים עם מריו. ככה מתוך הצחוק והשחוק מגיח שיר כה עז ומרגש.
תודה מיכה,
מאד שמחה שקראת.