אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
אתמול חזרו ארץ נהדרת אחרי שבועיים הפסקה,
כאשר העונה אורכת כמה חודשים בודדים בשנה (הפרומואים עוד חודשיים),
מתוכה לפחות 2-3 תוכניות לקט, ובאמצע כל תוכנית, שליש מוקדש לפרסומות.
בין כל ההפסקות והלקטים והפרסומות והפרומואים, אפשר לפעמים גם לצפות בקטעים
של ממש. אתמול היו כמה מעולים לטעמי.
הנה דוגמא לאחד, ספישל ליום הזכרון:
http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season7-articles/Article-a1534bfe6080821006.htm&sCh=93e673c968c85210&pId=786102762
"מומי – באבל":
"לא היה כבר יום הזכרון השבוע?". "כנראה חג שני". "וואללה".
"אתה בא אליי לצפירה?" "איפה אתה רואה אותה" "כנראה ביורוליג". "וואללה".
ואליפלט – טקסט מעולה. ושימו לב לבלוריות המתנפנפות של הבחורים. אולי זה ההבדל העיקרי בין אז
להיום, שאז היו בלוריות.
והשירה והדיבור הנוקבים של שנות ה 50'-60'-70'.
טקסטים מעולים, שחקנים מעולים, דוז פואה.
גם בקטע "מירי ובבו באים להולילנד" יש הברקות – בעיקר בסוף עם המבנים
החדשים המוצעים אחרי הולילנד: "הקוטג' המערבי", "מגדלי דוד" וכולי ….
:))))))
נכון שהתוכנית ברובה רדודה, הם לא ממש אמונים על איכות ….
אבל בין כל ערימות הבררה, יש לפעמים כמה פנינות אמיתיות. בכל תוכנית.
והפנינה הגדולה מכולן בכל תוכנית: יובל סמו בפינת "הישראלי היפה".
משהו אחר בנוף לטעמי.
(התוכנית מזכירה לי יותר מכל את טקס הכנת שקיות היומולדת שאני ואימי הינו עוברות
בילדותי. עומדות במטבח, על השיש מולנו ערימות מסודרות ואחידות של: שקיות יומולדת ריקות וצבעוניות,
ערימת במבה, ערימת בייגלה, ערימת שוקולדים, ערימת מסטיקים עגולים, וערימת הפתעות פצפונות.
כל הערימות מחכות שנכין מהן שקיות מלאות.
ההנחיות הברורות היו: לשים הרבה "מחניקים" ובין לבין כמה ממתקים שווים והפתעה אחת בכל שקית.
זה הכייף. כי צריך לגוון ומי בכלל צריך שקית שיש בה רק הפתעות ? …)
רוניתי, תודה מתוקה. אנחנו נוסעים, אבל כשנחזור, בטוח אצפה. לפעמים הילדים שלי רואים במחשב את השידורים של ארץ נהדרת, ונפלתי איתם על איזה מערכון שלא הפסקתי לצחוק בו, המקפלות, שהבנתי שתפס מה זה חזק בארץ, נכון? אלוהים. נחנקתי. אבל השיא היה במערכון של הביקור בית שעורכים המנהל והמורה בבית של לילך מעתוק. את זוכרת? שמסתבר שהאבא "פילוסוף" והאמא "אמנית", עם קמץ מתחת לאלף. וזה הפך לקאלט אצלנו. הילדים שלנו צוחקים עלי ועל מוש שהכותבים של ארץ נהדרת ביססו את המערכון עלינו.
הי איריסק'ה.
המערכון של המקפלות טוב, אבל לא גאוני. בעיני.
הנוכחי גאוני בעיני.
כלומר, יש בו ברק.
וכן – ראיתי את המערכון עם ההורים של ליטל מעתוק, זה היה מעולה.
קטעים שהילדים שלך משווים אתכם אליהם:
:)) זה אומר שהם חושבים את עצמם לפרחים ברמה של ליטל ?
וכן, זה היה מערכון שנותן איזשהו שיעור.
אהבתי גם את הוויפסאנה, ולא פחות נהניתי מן התרנגולים. הם הצליחו לשחזר כמעט את אותה הרמוניה, לא דבר של מה בכך.
בתוך המסגרת המלבנית (הקטנה ברוך השם) של הטלוויזיה הכול יכול להפוך למצחיק. הלוואי שגם במציאות לא היינו צריכים לנשום את ענן האפר המחניק הזה של שלוליתנו.
כן, נעם, גם מערכון הויפסאנה היה טוב,
בעיקר אוסף הקלישאות ה"רוחניות" שדקלם שאולי.
הם תפסו שם את האסנס של קוד ההתנהגות הישראלית המקובלת של יום הזכרון,
והיתה גם איזו אמירה לגבי אשכנזים-מזרחים.