מוסף השבת

שבת עכשיו. אני מגלה שוב עד כמה לילות שישי ריקים מדי פעם. לילות שישי שכאלה, יש בהם הכול ואין בהם דבר. והארוחה הייתה בסדר, ובהינו במסך במשך שעה עגולה לפחות. ואתה בשלך, חזרת שוב ושוב על התחינה "לא לבכות".
"הדמעות שלי אינן תלויות בך," התגוננתי. כל כך רציתי להיות במקום אחר. עם מישהו אחר. לשם שינוי ידעתי מי הוא בדיוק. כל כך רציתי למלא את השבת הזו, במגע שלו, ולא, לא לשכוח שאסור לי לאכזב. שעליי לשמור נגיעה.

נשפת לי באוזן מילים גדולות על אמונה. נרות השבת טפטפו, שעווה בלתי נגמרת,
הייתי ריקה מאי פעם.

אז
אז פתחתי עיתון. מוסף השבת. וקראתי אותו מול הרוח.