לקרוא עיתון מול הרוח טל איפרגן, מול הרוח
"הרבה ייאוש גורם לייאוש להתייאש. הופך את הייאוש למסטיק בלי טעם שמתפורר בפה. לפתע נמאס לך ללעוס ייאוש ומתחשק לך לירוק. לסלוח. לקבל. לכבד. להעריך. ככה ברצף. ומתחשק לך לאהוב, רק שאז אתה נזכר שאינך זוכר איך. אבל בעצם לא מפסיקים לאהוב, אתה יודע זאת גרשון, נכון? לא מפסיקים אף פעם, רק שוכחים איך זה באמת."
"למה?"
"כי אסור. אסור להפסיק אף פעם. כי יום אחד גם אתה תצא מהבור התהומי של הפנים החוצה. פשוט תצא החוצה גרשון ותסתכל לשמש בעיניים כדי שתסנוור. ותלך יחף כדי להרגיש את האבנים הקטנות שדבוקות כבר שנים למדרכה. כדי להרגיש את המלט. ואז תשכב על דשא לח ותריח דשא לח, עד תקלוט כמה פלא יש בדשא, כמה ירוק. ותשכב שם עד שיתחיל לגרד ואז תתרומם לאט לאט כדי לא לחטוף סחרחורת מכל הריח והירוק, ותעמוד זקוף ותביט בשמים. והם יהיו בהירים."
יולי, גיבורת הרומן "לקרוא עיתון מול הרוח", יוצאת למסע פרידה מהעבר, מהכאב, מהכעס. היא עושה זאת לאחר שבשורות מרות דופקות בדלת.
(גב הרומן "לקרוא עיתון מול הרוח"/ עמדה/ טל איפרגן)
מעניין.
תודה, שהעלית, טל. ו- נעים להכיר.
המשך שבוע נעים.
רבקה
"מתחשק לך לסלוח. לקבל. לכבד. להעריך. ככה ברצף. מתחשק לך לאהוב."
וכן, אתה יודע שאסור להפסיק להרגיש ושאסור להפסיק להתמודד.
רומן עדין, כואב ומלטף, שבו בכי וצחוק, עבר והווה, כעס וסליחה – מצליחים להתחבר יחד מול הרוח.
רומן מחבק ובעיקר מחזק.
כתיבתך טל, הצליחה לחדור לעומק לבי, תודה לך.
מומלץ.
noia
טל יקירה,
לפני הכל אביע את רגשותי בעת קריאת הספר
מרגש עד דמעות אני קוראת ..
ולנגד עיניי עולות תמונות מהילדות שלי..
לבטח אשוב לקרוא בו
אני לא יודעת לנתח סיפורים רק יכולה לומר שזה ספר שיש בו המון כאב ורצון להיות נאהבת ואיך אפשר שלא לאהוב את יולי ילדה תמימה ובחורה נחושה וחזקה . בעת קריאת הספר כל שרציתי היה לחבק אותה .. ממליצה בחום ובהמון אהבה ♥