לג'וקר שלי

ג'וקר. אתה צודק, כל כך צודק, תמיד צודק. חכם ממני.
חכם, ורגיש, ועוטף. בגללך ובזכותך כואב לי שוב, שמה, באזור המקולל שבין בחזה שלי לריאות.
נסיעה אחרונה יחד, אין שמש, אין גשם, רק אתה ואני, לא מספיק שלמים. מעלינו עננים בהירים, ובי חשוך ללא כל קשר אליך. או אליך ואלי. חשוך אצלי, כי השנה כיבו לי את האור בטרם נרדמתי. ראיתי מלא מפלצות דמיוניות. לא היית עמי כשראיתי אותן, ועדיין אתה מפחד מהחושך שלי, חושש שלא תוכל להכיל אותי לעולם.
האומנם?
אני משערת שעלי להודות לך. זרקת אותי כי אנחנו לא מתאימים, אנחנו שונים, אנחנו רוצים מעבר ללא לישון בלילה לבד. בין כה וכה אנחנו לא ישנים טוב יחד. אני בועטת ואתה מתכווץ, מזל שמעלינו יש כוכבים דבוקים שזוהרים בלילה.
שומעת ספרדית מפרקת. מגבירה את המוזיקה, ונחלשת. יש לי זיכרון צילומי. הפנים שלך, הפרופיל שלך, עולים מולי כמו פרסומת מעצבנת ב'יוטיוב'. אני מדלגת, והגוף שלך, הריח. הם מגרדים לי.
ואתה… אתה צודק, אנחנו לא מתאימים, אבל הכאב באזור המקולל (הלב שלי) הפסיק להאמין בצדק כבר מזמן. בא לי לאהוב אותך פעם אחרונה, לישון אתך ולשחרר אותך. לקרוא בסטטוס שלך, בעוד כחצי שנה לערך, שמצאת את בחירת לבך. שאתה עף. דואה. מאושר. אני מאחלת ללב שלך לא להפסיק לפעום. תוותר על הכול רק אל תוותר על אהבה. אשלוף אותך, ג'וקר, מדי פעם, מבלי שתדע, ולו רק בכדי להזכיר לעצמי את עצמי.