לקרוא עיתון מול הרוח טל איפרגן, מול הרוח
"יש אומרים שתכליתו של כל סיפור היא לתת סדר במציאות. לא רק סדר של זמנים, אלא גם מעלות של חשיבות. ויש אומרים שכל סיפור בא לעולם רק כדי לענות על שאלות."
(מאיר שלו – מתוך ספרו 'כימים אחדים')
לאלה ממכם שקראו את הסיפור שלי, "לקרוא עיתון מול הרוח", אתם רשאים לשתף בתכלית, בתחושות ובמחשבות שלאחר קריאה.
אפתח בתגובות אשר אותן זכיתי עד כה לקבל. כולן באישור המגיבים.
*
"ספר שאי אפשר לקרוא פעם שנייה, ולא שווה לקרוא אותו פעם ראשונה בלבד. את שלך אני קוראת פעמיים, בינתיים, מפני שקשה להיפרד ממנו. התיאורים, הריחות, הפחד והקולות… הם כאן, אצלי, אתי, כשהמסקנה המתבקשת היא לא לבזבז את החיים בייאוש, שכן הרי תמיד יש תקווה. ועם כל העצב שבספר, קיים בו חוש הומור לצדה של רוח עדינה, קלילה וחרישית, שנושאת עמה עקבות של חיוך, כקרן אור מהססת שחודרת אל החושך המפחיד."
(ניסנה)
*
"גמרתי לקרוא את הספר שלך. מרגש, מאוד אהבתי את החלק השני (לא שיש חלקים אבל בערך). כמובן שמצאתי אותך בתוכו ורק רציתי לחבק. יש לך נפש של ציפור (לא של עורב, של ציפור שיר יפיפייה), ואני מאחלת ויודעת שזה הספר הראשון. תמשיכי להמריא."
(יעל אביבי)
*
"מסלולי החיים לא פעם מלאי מכשולים שעוצרים אותנו בדרך. מלמדים אותנו מהו כאב, אכזבה, שברון לב, בזמן שהחוץ ממשיך ללכת ודורש בכל מחיר להיות חלק ממנו.
העולם ואנשיו לא יכולים לעשות עצירה רק כי אנו מפורקים לרסיסים.
ואז נשאר לנו להתבונן, לבדוק, לחוש, ולמרות הכול לעמוד איתנים על הרגליים, לקרוא עיתון מול הרוח, רוח חזקה כשם שתהיה, ולהמשיך קדימה, לטפס למעלה.
"לקרוא עיתון מול הרוח", הרומן הראשון של המשוררת והסופרת טל איפרגן, נותן כלים, כוח ורצון לכך. מומלץ בחום עבור מי שזקוק למנת כוח פנימי כדי לא לעצור בדרכו."
(noia) – תגובה שהתפרסמה לראשונה ב"אינדיבוק", חנות הספרים העצמאית ברשת).
*
"כמי שקרא את הספר יכול לומר שזהו ספר נוגע ומרגש. צורת הכתיבה הנפלאה, הציורית והרגישה, מתארת תמונות וחוויות, תחושות ומחשבות. כל אלה גורמות לקורא לחוות, להרגיש ולהיסחף לסיפור שנותן תקווה וכוח למול כל קושי כזה או אחר.
מבעד לאותיות המתארות והמילים הכתובות, ניתן לזהות ואף לקחת מספר זה את כוחה של התקווה, את מידת הסליחה, האהבה והטוב.
הגיבורה באמונתה ותבונתה היא דוגמה לדבקות בדרך, ליופי שבהגשמה, יחד עם הקשבה לקול הפנימי, לקול השומר, המחזק מכל דבר.
"לקרוא עיתון מול הרוח" – עונג גדול."
(אלמוג גפני) – תגובה שהתפרסמה לראשונה ב"אינדיבוק", חנות הספרים העצמאית ברשת).
*
"אהבתי את הפילוסופיה, ההגיגים והמשפטים הנצחיים האלו ששתולים בספר ומותירים בקורא הרבה יותר מהסיפור של יולי. יש בספר הזה שילוב מוצלח של צפוי ובלתי צפוי. גם הצפוי בלתי צפוי, וזו הנוסחה שעושה ספר למוצלח. הכל חשוף בספר הזה אך יש דברים שדורשים קריאה נוספת, ממש כמו הפסקאות שחוזרות על עצמן מספר פעמים, אך כל פעם משמעותן שונה. הייתי יכול להמשיך ולנבור ולנתח, אך כמו שיר טוב, ספר טוב קוראים ואז מהרהרים. נותרת התחושה הזו, ההזדהות, המועקה, הכאב. אין ממש חשק להתחיל ולכתוב. רק לחשוב."
(דייב)
*
מזמינה אתכם להמשיך…
ספרה של טל זה כמו להתבונן בים. הגיבורה שלה – יולי, היא כמו גלי ים הנשברים אל החוף. לעתים קוצפים ומכים בגלי עומק המאיימים להטביע ולעתים מתמוססים
ברכות אל החוף.
במילים בהירות, מובנות וכואבות מתנסחים משפטים קצרים בשקט רועם המבשרים ים גלי עד גבהה גלי או סוער – מסוכן לרחצה!
הקורא רק צריך לרצות לצלול.
אין תחושה או רגש שיולי של טל לא נוגעת בהם. היא מלהטת במילים כמו קוסם. היא מעבירה אותך במבוך של ילדותה כמו דרך יער מכושף.
זוכרת, כואבת וממאנת להרפות עד שאבנים הופכות לחול ים לרגליה ומאפשרים נחמה.
זהו ספר גדול, כובש המסעיר את הקורא בחוויה בלתי נשכחת. (* התגובה פורסמה לראשונה ב-nrg "מעריב", בבלוג היפה של רן יגיל).