נקודת ראוּת כותבת

  דבר מה   … וַאֲנִי בִּכְלָל רָצִיתִי לְהַגִּיד לְךָ עַד כַּמָּה הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַמְצִיא אוֹתְךָ אִם לֹא הָיִיתָ קַיָּם כְּדֵי לִמְצֹא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ.   רַק כָּכָה יָכֹלְתִּי לְהָעִיף אֶת סֻלָּמוֹת הַיֹּפִי הַגְּבוֹהִים שֶׁרָצִיתִי לְטַפֵּס עֲלֵיהֶם אֲבָל לֹא הָיְתָה לִי רְשׁוּת וְרַק כְּשֶׁהִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ כְּמוֹ בֹּקֶר חָדָשׁ וְצָעִיר, נָתַתִּי לְחוֹמוֹת הַדִּמְיוֹן לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶן וְטַסְתִּי מֵעַל הָעֲנָנִים ...

אולי זה   כּוֹתֶבֶת כְּדֵי לְהַשְׁאִיר סִימָן. זֶה לֹא שִׁיר, אוּלַי זֶה יִהְיֶה. הַגּוּף צוֹעֵק – הָצִילוּ! שָׁלַחְתִּי יַלְדָּה קְטַנָּה עַל אוֹפַנַּיִם לָעִיר הַגְּדוֹלָה לְהָבִיא דְּבַר מָה וְהִיא לֹא חָזְרָה וַאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָהּ בְּנֵרוֹת.   מִי תּוֹעָה בְּדַרְכִּי חֲלוֹם עֲקַלְקַלּוֹת? שְׁאֵלָה רֶטוֹרִית. הֲלֹא זֶה גַּם פֵּשֶׁר הַמִּלִּים הָאֵלּוּ; אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מָזוֹר כִּי הָאוֹר (בִּמְהִירוּת הָאוֹר שֶׁלּוֹ), מֵאִיר אֶת צֵל הַחוֹרִים הַשְּׁחֹרִים ...

רגע בחלון חדר השינה שלי   שְׁקִיעָה יְרֻקָה בַּחַלּוֹן תִּפְרַחַת כְּתֻמָּה רוֹטֶטֶת צִפּוֹר צֵל כָּחֹל עַל סַּף הָ עֶרֶב                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           

   גן מופרט   בחזית ביתי, במקום שהייתה פעם הכניסה, לפני שהורחב ושופץ הבית, צמח עץ לפני 8 שנים, שנה לאחר שאישי א' הלך לעולמו. העץ גדל וצמרתו גבהה והתרחבה. שמו של העץ; קלאראטוריה / פנסִית דו-נוצתית. בחורף הפנסית משירה את עליה ובאביב מצמחת עלים חדשים ועולה כפורחת. עם שאר צמחי גינתי המטפסים ומשתרכים, מאיר העץ הצעיר את עיניי בחלוני ...

על הכתיבה   כְּמוֹ נְמָלִים הַמִּלִּים מִתְפָּזְרוֹת, מְחַפְּשׂוֹת פֵּרוּרִים, מְנַסּוֹת לַחֲזֹר לַשּׁוּרָה –   וְכֹל הַמְלֵאוּת הַזֹּאת וְהָאֵינוּת וְהַיֵשְׁנוּת    ללא מְבוּכָה אֲנִי שָׁרָה.     [2011 – שירים שלא נכנסו לספר "השיר הוא רק תירוץ"]

מחשבות    1.   המשוררת אמרה שלמשוררים יש תדר מיוחד, משוררי. (תדרים – מילה שמשחקת טוב במגרש של התקשורת ומתקשרת גם עם הד לקולה של השירה. איזו מן שירה,זו כבר סוגיה אחרת.)   אני מחפשת לגעת בגרגרים הכי קטנים של החול והאבק. אוספת את תנועת החומר המתפרק כמו גם את אדוות הגל הנסוג בחוף הים. חולמת והוֹוָה תסיסה והתגבשות של ...

        ערך מוסף לרני יגיל עורך הערב ב"עמדת שיר", בתודה    עֵרֶךְ מוּסָף יֵשׁ לוֹ, לַצֵּל, בִּלְעָדָיו לֹא הָיִיתִי בּוֹהָה וְרוֹאָה בְּחַלּוֹן הַבֹּקֶר שֶׁלִּי, אֶת עָלֵי הָאֵלָה הַפּוֹשְׁטִים צוּרָה וְהוֹפְכִים לְרִקְמָה שְׁקוּפָה וְנוֹשֶׁמֶת –   וְצֵל אֱלֹהִים הָרוֹטֵט, מוֹזֵג בְּכֵלִים רַכִּים, קוּרֵי זָהָב מוֹשְׁכִים אַדְוָה הֹוָה וּמִתְהַוָה, לוֹאֶטֶת וּצְלוּלָה, מַכָּה גַּלִּים, צְלִילִים שֶׁל אוֹר הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ ...

    לכל ידידיי! שמחה להזמינכם לערב השירה – "עמדת שיר" שיערך בבית הסופר, רח' קפלן 6 , תל אביב. להתראות ~ רוחה  

פצע   מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ מַפְצִיעַ בַּגּוּף בּוֹרֵא בְּאוֹתִיּוֹת הַמְצַיְּרוֹת אֶת כֹּחַ הָרָצוֹן לַהֲרוֹת אֶת הַחִבּוּק הַפּוֹצֵעַ לָגַעַת בַּקּוֹל  הַמַּבְדִּיל בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר לָדַעַת כִּי טוֹב  

מִלָּה   וּבְתוֹךְ הַבֶּכִי הַגּוֹרֵף גַהֲרָה עָלַי בְּדִידוּתִי וְאָמְרָה: וּמָה תַּעֲשִׂי אָז כַּאֲשֶׁר לֹא תִּהְיֶה לָךְ גַם אוֹתִי? וְלֹא הָיְתָה לִי אַף  מִלָּה.