נקודת ראוּת
  • רוחה שפירא

    נולדתי בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). אחרי הפילוג (1952), עברתי עם הורי לקיבוץ החדש - עינת. ומאז אני כאן. אני אלמנה, אם ל- 5 בנים (4 מהם חברים בעינת), סבתא ל - 10 נכדים. עבדתי בחינוך בגיל הרך ובמטבח. למדתי ולימדתי אמנות. לאורך כל הדרך הייתי ועדיין פעילה בתחומי התרבות בקיבוצי. כיום אני פנסיונרית ומנהלת את הארכיון בעינת. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: אורו המריר של השחר / הוצאת כרמל / 2008. הגוף כואב את ראשיתו / הוצאת פרדס / 2010 / עריכה: יקיר בן-משה

פצע

פצע
 
מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ מַפְצִיעַ בַּגּוּף
בּוֹרֵא בְּאוֹתִיּוֹת הַמְצַיְּרוֹת
אֶת כֹּחַ הָרָצוֹן
לַהֲרוֹת אֶת הַחִבּוּק הַפּוֹצֵעַ
לָגַעַת בַּקּוֹל 
הַמַּבְדִּיל בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ
לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר
לָדַעַת
כִּי טוֹב
 

13 תגובות

  1. רות בלומרט

    הרצון לדעת כי טוב. נפלא.
    [הכותרת – פחות]
    שבת שלום
    רות

    • רוחה שפירא

      רות, תודה על התגובה המאירה.
      בדיוק הלכתי בדרכי וחשבתי שמה שהתחיל כפצע מפציע ופוצע, הפך דרך תהליך השיר לחיבור. ולכן מסכימה איתך לגבי הכותרת ומשנה אותה ל"חיבור". שבת שלום!

  2. שלוש פעמים השתמשת בשיר הקצר בשורש פ.צ.ע. וכן בשם.
    אבל התחושה היא שהפצע הזה חיוני לשיקום (כוח רצון) או אפילו בריאה (המבדיל בין שמיים וארץ)
    מעט המכיל מרובה!

  3. מהפצע מפציע האור -כמה יפה הפצע המפציע ומזריח אור והורה חיבוק

  4. נורית פרי

    רוחה, אהבתי את השיר. מסכימה עם רות בעניין הכותרת. גם "חיבור" לא נראה לי מתאים. איכשהו השיר חזק יותר מכותרתו…

    • רוחה שפירא

      תודה, נורית. מסכימה איתך לגבי השיר "ללא כותרת". אולי אקרא לו כך או כך: * * *
      בברכה ~ רוחה

  5. באופן מוזר, הזוי אולי, הרגשתי שהשיר מאוד נשי, מאוד ההפך מפאלי…תארי לך תמונה של הפצע המבדיל בין שמים וארץ, כמו איבר נשי… יוצר את הדרך להולדת תינוק/אור – לדעת (אחרי הפצע הראשוני של הגירוש מהגן)….כי טוב לדעת אור…

    • רוחה שפירא

      קלטת אותי, תמי! השיר נכתב בבוקר בעקבות חלום שבו כמה שרציתי להגיע לשמים (?!) הייתי נטועה-תקועה בקרקע, והרגשתי שאני רוצה לשוב אל החיבוק הראשוני, לראות את האור המפציע ברִיק החללי שלי ולדעת כי טוב.
      תודה על השיתוף, רק טוב!

  6. רבקה ירון

    הקריאה שלי שונה. מאוד.
    אני קוראת כאן הכנה (הריון) לקראת רגע הנגיעה בַקול "המבדיל בין שמים וארץ", כאשר ניתן "לראות את האור" ו"לדעת / כי טוב".
    רגע זה אמנם פוצע, אבל גם מעניק רגש ועומק חיוביים, "כי טוב". כל שהיה עד לאותו רגע – "כי טוב". ורגע זה עצמו – יודעים "כי טוב".

    מתוך עצמי אני קוראת את השיר שלך, רוחה. זה ברור.
    תודה!

    • רוחה שפירא

      רבקה שלום וברכה!
      אני מתפעמת מהתגובות הנקשרות לרוח השיר. "כולנו רקמה אנושית.." קטע משיר -פזמון ידוע המתנגן לי עכשיו.
      תודה שאת מוצאת את הרגע העצמי שלך בשיר.
      רוחה

      • ריקי דסקל

        גם אני אוהבת את הקשר בין הפצע למפציע שאת קושרת ביניהם באמצעות האור

        שבוע שיפציע לטוב לך ולשלך רוחה יקרה 🙂

        • רוחה שפירא

          ריקי היקרה! (האם גם שמך רבקה? שהוא שם אימי היקר לי)~ תודה על האור-יקרות שלך באמצע הלילה ~ שבוע טוב ומבורך!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל