נולדתי בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). אחרי הפילוג (1952), עברתי עם הורי לקיבוץ החדש - עינת. ומאז אני כאן.
אני אלמנה, אם ל- 5 בנים (4 מהם חברים בעינת), סבתא ל - 10 נכדים.
עבדתי בחינוך בגיל הרך ובמטבח. למדתי ולימדתי אמנות. לאורך כל הדרך הייתי ועדיין פעילה בתחומי התרבות בקיבוצי.
כיום אני פנסיונרית ומנהלת את הארכיון בעינת.
הוצאתי לאור 2 ספרי שירה:
אורו המריר של השחר / הוצאת כרמל / 2008.
הגוף כואב את ראשיתו / הוצאת פרדס / 2010 / עריכה: יקיר בן-משה
נקודת ראוּת כותבת
מדהים, רוחה. מה נעשה ללא תחושות?
רות
בדידותי, חברה טובה מימים ימימה…
גם אני אשתוק בלעדיה…
תודה רוחה על התזכורת בשיר נפלא…
שתי השורות האחרונות עושות את השיר: שיא הבדידוּת.
תודה, רוחה.
יפה רוחה , השיר !
מכה בתודעה נתת לי עכשיו.
חברות יקרות!
השיר אמר את דברו ועם המשוב שלכן הבנתי שהשאלה ששאלתי/נשאלתי היא שאלה רטורית. ויש לי גם מילה קטנה אך יקרה – תודה!
בברכה ~ רוחה
תגובתה של חני בר:
נושא: "על נהרות…רחל מבכה"
בַּרקע סיטואצייה ריאליסטית מכאיבה נוראה ואיומה. ומתוכה? שיר?!
כי השירה היא הדיבור הבורא את הדברים, והיא הנותנת!