נקודת ראוּת כותבת
רגע
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַקַּיִץ עוֹלֶה
עַל צִדֵּי הַדְּרָכִים, רֶגַע לִפְנֵי
שֶׁאָבָק יַאֲפִיר חוֹחַ עָקֹד הַפּוֹרֵחַ
בְּצָהֹב חֶלְמוֹנִי וְגִבְעוֹלוֹ הַיָּרֹק
דּוֹקֵר בָּעֵינַיִם.
עוֹד מְעַט לֹא אֶרְאֶה
עֹלֶשׁ מָצוּי הַנִּפְקָח אֵלַי בַּבֹּקֶר,
בְּשִׁפְעַת כּוֹכָבִים סְגֻלִים וּתְכוּלִים
שׁוֹלֵחַ זְרוֹעוֹת מִתְפָּרְקוֹת בָּאֲוִיר –
וּבֵין הֲמוֹנֵי נִיקוּדִים בְּהִירִים
גּוֹבְהִים צְנוֹן הַבָּר וּפִרְחֵי הַחַרְדָּל,
וְעָפִים פַּרְפָּרִים בַּמֶּרְחָב .
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיֵּחָרֵשׁ, פָּרוּשׂ לְפָנַי,
שְׂדֵה חִטָּה שֶׁנִּקְצָר עַל שִׁבֳּלַיו,
שׁוּרוֹת בּוֹהֲקוֹת שֶׁל קַשׁ וּגְבָבָה
שֶׁיִּהְיוּ לַחֲבִילוֹת חָצִיר מְהוּדָקוֹת
עַד שֶׁיֵּאָסֵף כָּל הַזָּהָב
וּמָלְאוּ אֲסָמֵינוּ בָּר –
עוֹד מְעַט קָט יַעֲלֶה הַכּוֹרֵת
גַּם עַל שְׂדֵה הַתִּירָס
הַיָּרֹק
וְכּוֹתַרְתּו הַמַּלְבִּינָה וְנָעָה קַלּוֹת,
בָּרוּחַ הַחַמָּה הַזֹּאת.
איזה יופי
זר לא יבין זאת
אין לי דבר להוסיף על דבריו של גיורא . תמונות יפהפיות וכואבות.
עפרה
מתה מקנאה במי שחווה יופי כזה.
רות
ואני מקנאה במי שיודע לכתוב את זה
רגע הפלא לפני בואוֹ של רגע העצב.
עדין ומרהיב.
תודה, רוחה.
תגובתה של נגה טירקל:
"הו, האביב הקצר, הפרחוני והצבעוני. היטבת לצייר!"
ותגובתי שלי לכולכם הנמצאים ברגע הזה, ונושמים אותו איתי, תודה רבה!
רוחה
יש לשיר ריח ניפלא…
אוח…עונג..
(נזכרת בסבא החקלאי ובנוף הילדות)
תודה לך תמי, על חוש הריח החקלאי שלך, וגם על העונג כולו…
יפה מאד הרגע שתארת רוחה
הלכתי בשדות איתך 🙂
מצ"ב חוח עקוד לידיעתנו העירונים 🙂
https://www.google.co.il/search?q=%D7%97%D7%95%D7%97+%D7%A2%D7%A7%D7%95%D7%93&hl=iw&biw=1920&bih=485&sei=bjBfT7–MYax0AXoyMH_Bg&tbm=isch
שמחה שהלכת איתי, ריקי, ותודה על זר החוחים העקודים שששלחת בקישור, מאד אהבתי שם את החבלבל הורוד, שניסה להכנס לשיר ולא הצליח..
ערב יפה שיהיה לך מחר!