כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)

דרך ייסוריו של כתב יד הקדמה בפוסטים הבאים אנסה לתאר את השלבים השונים שעובר כתב היד מנחיתתו במערכת של הוצאה לאור ועד לקבלת התשובה מן ההוצאה – דחייה או הזמנה לבוא בריצה ולחתום על הסכם. אינני מתיימר שהדברים שאכתוב מתרחשים בכל הוצאה, ולא כל הדברים מתרחשים באותו אופן, אבל מניסיוני, שחלקים ממנו יפורטו להלן, הדברים דומים בהוצאות לא מעטות.   ...

          בְּרֵאשִׁית   בְּרֵאשִׁית בָּרְאוּ אָבִי וְאִמִּי אוֹתִי וַאֲנִי הָיִיתִי תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ בִּתְהוֹמוֹתַי, וְרוּחַ אָבִי וְאִמִּי מְרַחֶפֶת עַל פָּנַי. וַיֹּאמְרוּ אָבִי וְאִמִּי הֱיֶה וָאֶהְיֶה. וַתַּרְא אִמִּי אוֹתִי, וַיַּרְא אָבִי אוֹתִי כִּי טוֹב, וְיַבְדִּילוּ אָבִי וְאִמִּי בֵּינִי וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרְאוּ לִי אָבִי וְאִמִּי בִּשְׁמִי וְלַחֹשֶׁךְ שֶׁבִּתְהוֹמוֹתַי לֹא קָרְאוּ. וָאִיוָּלֵד וָאָמוּת חַיִּים אֶחָד.

עצה   בערבית עץ הוא עצה. עצה רחבת צמרת, עצת ברוש זקופת קומה, עצת בורתוקאל, כלומר תפוזה, עצת תמר המניבה פירות, עצת זית, זיתה, המטיפה שמן מגדים, ולה אילנת יוחסין הנטועה עמוק עמוק באדמתה, עצה כרותה, שרופה או עקורה מאדמתה, עד כי כאדם עצת השדה – לא תקום.   ובעברית – אין. אין עצה.    

סקס מוכר או הפיקפוק מונולוג ומכתב זהו, זה מה שאני צריך לעשות. לכתוב רומן. אם עלית על הנוסחה הנכונה – עשית את זה. אפשר לעשות מכה! לא מיליונים, אבל דירה קטנה, אוטו. וגם תעשה משהו טוב. אנשים יאהבו את זה. יאהבו אותך. אין סיפור. אני הרי יודע לכתוב. מכיתה א'. טוב, כל אחד כותב חיבורים וזה, אבל אני כתבתי עבודות ...

שלא תדעו צער   "צדק לפניך יהלך" זייף עובד החברה-קדישא בקול מונוטוני בהלכו לפני עגלת המנוח, כשהוא מנסה, מיוזע ועייף, להשרות אווירת נכאים על האבלים הפוסעים אחרי העגלה. טורים-טורים, שורות-שורות, צפופות-צפופות עמדו מצבות השיש כאוגדה במסדר יום הזיכרון, כאשר מדי פעם מזדקרת לה מצבה מפוארת במיוחד, שמשכה את תשומת ליבם של האבלים. פעם היה זה עמוד נישא מאבן שחורה, פעם היה ...

כשאני לעצמי    בכל בוקר משהו בי מצטווח, מבקש את עצמו לדעת.   ומדי ערב אני מביט לאחור, פורט את רגעי היום, ונדמה לי שאני יודע.   ובטרם אשכב לישון אכין את ילקוט המחר, את מחברותיו ואת ספריו ואת צווחותיו.

        הנה נכנסתי לעולם הווירטואלי, שבו אנשים כותבים את אשר על ליבם, ואילו אחרים מפרגנים להם או יורדים עליהם. וכעת, מששבתי משוט בארץ בלוגולוגיה ומהתהלך בה, נוכחתי שהמגיבים היורדים קורצו כולם מחומר אחד, כמעט. והגילוי הזה הזכיר לי משום מה את רפול ואת אדוארד ליר המנוחים, שעסקו, כל אחד בדרכו ובכישרונו, בחמשירים. והנה נכנסה בי הרוח, והחלטתי ...

לפעמים עולה רעיון למשהו, ואתה מתחיל לשחק איתו. לפעמים יוצא ממנו משהו, לפעמים לא. לפעמים עצם המשחק מעלה רעיונות אחרים או מוצא את עצמו במקום אחר בצורה אחרת. לפעמים אני רואה מישהו שנתקל במישהו ונשמעת רטינה "אתה לא רואה לאן אתה הולך?" ואני אומר לעצמי, "בוא נשחק עם זה." ואני מסכים. חשבתי לקרוא לזה "אור בקצה המנהרה", אבל הסתפקתי ב ...

משהו קטן על חוק הספרים הממשמש ובא   אחד החלקים בחוק הוא ההצעה היא להגביל את ההנחות על ספרי המקור למשך שנה. ואני מציע משהו הפוך לגמרי: יוגבלו ההנחות על ספרים מתורגמים למשך שנה. על ספרי מקור דווקא תהיה הנחה. והפיצוי לסופרים ולהוצאות הספרים יבוא מהכנסות מספרים מתורגמים.   אני כמובן ער לכך שהצעה היא לא דמוקרטית ולא ריאלית מבחינת ...

האור שבקצה המגירה   "שלום," אומר הקול מעברו השני של הקו "שמי א"י (שם בדוי), וזה עתה סיימתי להקליד את המילה 'סוף' ברומן בן 70,000 המילה שכתבתי בשלוש השנים האחרונות." "אתה מתכוון שסיימת ממש עכשיו," אני מתעניין, "או שזו דרך התבטאות שכזו?" "לא, לא," הוא מרגיע אותי, "ממש עכשיו. הנה, אני עושה save." "ובמשך שלוש השנים," אני מוסיף לחקור, "מישהו ...