כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)

שורות ליום העצמאות     השורה שהיתה רק שלו התמלאה, ולרגע הסרתי מבט וכבר נוספו עוד שלוש.   כעת יש הרבה ללכת לעבור על פני עוד שורות עוד קברים –   עד אליו.   הנה רק הגעתי, לשתוק יפה שלום, להגיד משהו על החיים. תם היום, תמה העצמאות נשאר רק הזיכרון.  

אני יודע שאיש כאן לא יחשוב שהוא עומד בתחרות פואטית קשה, אבל נראה לי שמדובר כאן במשהו פשוט מסוכן.

  מגילת העצמאות בעקבות הרצאה על קורות מגילת העצמאות, קראתי את מגילת העצמאות מראשיתה ועד סופה.   תמצאו שם דברים שלא חשבתם שתמצאו בה  ולא תמצאו בה דברים שכן חשבתם למצוא בה. נראה לי שזה חומר קריאה מתאים לימים הקרובים – מעורר מחשבה, שמחה וצער. http://www.knesset.gov.il/docs/heb/megilat.htm  

ואחרי שסתמנו את הפה כל כך יפה, אפשר סוף סוף לשאול את השאלות: מי נתן את ההוראה לחסל ולהרוג חפים מפשע? האם הוא ייעצר? האם הוא יישפט? האם יהיה איזה ראש ממשלה שיתפטר כשלא יקבל תשובה על השאלה הזאת "מי נתן את ההוראה?"? ואנחנו, האם למדנו משהו מסתימת הפה הזאת שלנו?

  דרך הייסורים של כתב יד מאושר – ההסכם סוף סוף התקבל כתב היד ונחתם חוזה לשביעות רצון כל הצדדים… רגע! שביעות רצון כאן היא דבר בעייתי. במקרים רבים מרגיש המחבר שדפקו אותו עד העצם. הוא מתלונן על שלא קיבל מקדמה, שהאחוזים פעוטים, שרוצים ממנו חמישים אחוז על כל סרט או תרגום שייעשו מספרו, ועוד כהנה וכהנה תנאים שונים ומשונים. ...

    הָאַלְבַּטְרוֹס   מתוך 'פרחי הרוע' מאת שארל בודליר מצרפתית שמעון ריקלין   אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת, מְשַעַשְׁעִים עַצְמָם לְעִתִּים בְּלָכְדָם אַלְבַּטְרוֹסִים,עוֹפוֹת יָם אַדִּירִים, הַמְּלַוִּים אֶת הַסְּפִינָה בַּעֲצַלְתַּיִם, לְאִטָּם,   בְּעוֹדָהּ מַחְלִיקָה עַל פְּנֵי תְּהוֹמוֹת מְרִירִים.     וְהִנֵּה, אַךְ אֶל קַרְקַע הַסִּפּוּן יוּטָחוּ, כֹּהעֲלוּבִים מַלְכֵי הַתְּכוֹל, כֹּה מֻשְׁפָּלִים, אֶבְרֵיהֶםהַלְּבָנִים, הַגְּדוֹלִים, מֻעֲכוּ, כִּמְשׁוֹטִים רָפִים לְצַד גּוּפָם מִדַּלְדְּלִים.    אֵיךְ נָפַל הוּא ...

דרך הייסורים של כתב יד מאושר – הטלפון זה הולך בערך ככה:   א. "שלום, אפשר לדבר עם יוחנן גירון?" "מדברת אמא שלו." "אני כאן מהוצאת ממול, הוא שלח לנו כתב יד…" "באמת? מתי?" "אהה.. לפני, שנייה, אני בודק… כן, בינואר." "באמת? מה הוא חוזר ארצה? הוא לא אמר לי שום דבר?" "מה זאת אומרת חוזר ארצה?" "לפני כמה שנים, ...

  משהו ברוח אחרת. קצת יותר קל, אוורירי משהו.  השמלה והרוח לא רוצה מסיבה בערב, לא רוצה להתחשב בגרב, לא רוצה להתבייש, לא רוצה להילבש, אומרת השמלה, ולא מוכנה לשמוע מילה.   בא הרוח ובלי להתלבט ובלי להסתלבט עם השמלה האדומה מפלרטט. לרגע היא רוצה שיתנפנף, אבל הוא מציע בואי נזדנגף. מעל הסֶנְטֶר או הכיכר? אני גמיש, הרוח שר. טוב ...

      אני לא אדבר על זה. וגם אתם לא. http://anfassung.wordpress.com/2010/03/13/anatkam/ http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15454&blogID=211  

  "מה יהיה?" זו שאלה שמאלנית שמתי לב שבכל פעם שצריך לקבל החלטות קשות חוזרים אצלנו לעבר. "שכחת את הפרעות בחברון," אומרים לי, "שכחת את פיגועי ההתאבדות, שכחת למה יצאנו למלחמת העצמאות, סיני, ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים, לבנון א' , חומת מגן, לבנון ב' ועופרת יצוקה." מי אמר ששכחתי? גם את חורבן הבית ואת מסעי הצלב ופרעות ת"ח ות"ט ...