כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)

דרך ייסוריו של כתב יד – פסק זמן מי שחושב שהוצאת ספר היא מעשה קסם האפוף ערפל מצועף של עילוי נפש – שלא יקרא את הפוסט להלן.   הבחנתי שככל שמתקרבים לפוסט העוסק במכתב התשובה מן ההוצאה, התגובות מתרבות, לעיתים זועמות וזועפות, טוענים כנגדי שאני מתבכיין ומקטר וכיוצא באלה, ואף בגידופים ובביזוי זכיתי. אזכיר רק כמה דברים: בפוסטי הראשון טענתי שמגירות ...

  דרך ייסוריו של כתב יד – ילדים זה שמחה   בספרי ילדים לא תמצאו פורנוגרפיה (אני, על כל פנים, לא מצאתי). גרפומניה כן מצאתי, אבל פניה שונים מגרפומניה למבוגרים. כמובן שיש אנשים שאומרים, "מה הבעיה לכתוב ספר ילדים, עם כל הזבל שמוכרים," הם מייצרים זבל, מוצאים מישהו שמוציא אותו, ואולי אפילו מרוויחים קצת, ודאי לא ה"מכה" שחשבו לעשות. במקרים ...

  דרך ייסוריו של כתב יד – סטייה   הפעם אסטה ממנהגי ואומר מילים מועטות (כדי שלא יתברר שבמומי אני פוסל) על גרפומניה. גרפומניה, על פי המילון, היא תשוקה לכתוב אף על פי שלכותב אין כישרון לכך.   בערימות ההולכות ומצטברות בחדר עבודתי ישנם כתבי יד רבים של כותבים רבים שהם חסרי כישרון, וכיוון שכתבי היד הם מרובי עמודים עד ...

  דרך הייסורים של כתב היד (2) המכתב (בכל שייכתב להלן אין שום כוונה לפגוע במישהו. אמנם כל הנאמר כאן מבוסס על דברים שאירעו, אך כל דמיון לאירוע מציאותי – מקרי בלבד) מעטפה נוחתת על השולחן. מי השולח? גבר או אישה? צעיר/ה או מבוגר/ת? מנין שלח? מהארץ? משיינקין? משדרות? מתי שלח? רבים מכתבי היד שנשלחו אחרי חגים ארוכים (פסח, סוכות) וחופשת הקיץ ...

שיר של רחל, קצת שונה ממה שהיכרתי, מצאתי בפרויקט בן-יהודה.  בֵּית-הַחוֹלִים / רָחֵל   אִי מְיֻשָּׁב בִּיצוּרִים מְשֻנִּים בְּבִגְדֵי שְׂרָד… אִי הַנִּשְׁכָּח מִלֵּב אֱלֹהִים לְעוֹלְמֵי עַד.   זְמַנָּם שׁוֹנֶה הוּא מֵהַזְמַנִּים בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת; בְּשָׁעָה פֹּה מֵאָה וְעֶשְׁרִים רְגָעִים לְכָל הַפָּחוֹת…   וְאִם תְּנַסֶּה לְדַבֵּר בְּאָזְנָם עַל חַיִּים אֲחֵרִים, יִצְחֲקוּ בְּעָרְמָה וְאָמְרוּ בְּלִבָּם: "בְּדוּתַת בְּרִיאִים!…"        

דרך ייסוריו של כתב יד הקדמה בפוסטים הבאים אנסה לתאר את השלבים השונים שעובר כתב היד מנחיתתו במערכת של הוצאה לאור ועד לקבלת התשובה מן ההוצאה – דחייה או הזמנה לבוא בריצה ולחתום על הסכם. אינני מתיימר שהדברים שאכתוב מתרחשים בכל הוצאה, ולא כל הדברים מתרחשים באותו אופן, אבל מניסיוני, שחלקים ממנו יפורטו להלן, הדברים דומים בהוצאות לא מעטות.   ...

          בְּרֵאשִׁית   בְּרֵאשִׁית בָּרְאוּ אָבִי וְאִמִּי אוֹתִי וַאֲנִי הָיִיתִי תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ בִּתְהוֹמוֹתַי, וְרוּחַ אָבִי וְאִמִּי מְרַחֶפֶת עַל פָּנַי. וַיֹּאמְרוּ אָבִי וְאִמִּי הֱיֶה וָאֶהְיֶה. וַתַּרְא אִמִּי אוֹתִי, וַיַּרְא אָבִי אוֹתִי כִּי טוֹב, וְיַבְדִּילוּ אָבִי וְאִמִּי בֵּינִי וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרְאוּ לִי אָבִי וְאִמִּי בִּשְׁמִי וְלַחֹשֶׁךְ שֶׁבִּתְהוֹמוֹתַי לֹא קָרְאוּ. וָאִיוָּלֵד וָאָמוּת חַיִּים אֶחָד.

עצה   בערבית עץ הוא עצה. עצה רחבת צמרת, עצת ברוש זקופת קומה, עצת בורתוקאל, כלומר תפוזה, עצת תמר המניבה פירות, עצת זית, זיתה, המטיפה שמן מגדים, ולה אילנת יוחסין הנטועה עמוק עמוק באדמתה, עצה כרותה, שרופה או עקורה מאדמתה, עד כי כאדם עצת השדה – לא תקום.   ובעברית – אין. אין עצה.    

סקס מוכר או הפיקפוק מונולוג ומכתב זהו, זה מה שאני צריך לעשות. לכתוב רומן. אם עלית על הנוסחה הנכונה – עשית את זה. אפשר לעשות מכה! לא מיליונים, אבל דירה קטנה, אוטו. וגם תעשה משהו טוב. אנשים יאהבו את זה. יאהבו אותך. אין סיפור. אני הרי יודע לכתוב. מכיתה א'. טוב, כל אחד כותב חיבורים וזה, אבל אני כתבתי עבודות ...

שלא תדעו צער   "צדק לפניך יהלך" זייף עובד החברה-קדישא בקול מונוטוני בהלכו לפני עגלת המנוח, כשהוא מנסה, מיוזע ועייף, להשרות אווירת נכאים על האבלים הפוסעים אחרי העגלה. טורים-טורים, שורות-שורות, צפופות-צפופות עמדו מצבות השיש כאוגדה במסדר יום הזיכרון, כאשר מדי פעם מזדקרת לה מצבה מפוארת במיוחד, שמשכה את תשומת ליבם של האבלים. פעם היה זה עמוד נישא מאבן שחורה, פעם היה ...