כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)
סקס מוכר
או
הפיקפוק
מונולוג ומכתב
זהו, זה מה שאני צריך לעשות. לכתוב רומן. אם עלית על הנוסחה הנכונה – עשית את זה. אפשר לעשות מכה! לא מיליונים, אבל דירה קטנה, אוטו. וגם תעשה משהו טוב. אנשים יאהבו את זה. יאהבו אותך.
אין סיפור. אני הרי יודע לכתוב. מכיתה א'. טוב, כל אחד כותב חיבורים וזה, אבל אני כתבתי עבודות סמינריות, דו"חות, שלא לדבר על הקטעים שאני כותב למסיבות. הנה, מהשרוול אני מוציא את זה. יש גיבור, הוא גדל כאן בתל-אביב… לא, אני לא רוצה שאנשים שמכירים אותי יחשבו שזה עליהם. בפתח-תקווה. טוב, צריך לקנות מפה, אם אני רוצה שהגיבור שלי יסתובב שם. אולי כדאי אפילו שאסע לשם. אולי אני אראה איך הם חיים שם בפתח-תקווה וזה ייתן לי רעיונות. הנה, זה שקוראים לה אם המושבות ופתח-תקווה יש כאן משהו… אני לא יכול לשים את האצבע בדיוק, אבל אני מרגיש… טוב לא חשוב, הלאה.
הגיבור הולך לצבא. הוא קרבי, זה בטוח. טירונות קרבית וזובורים – זה עושה את זה. יש אקשן. ובצבא פתאום יש מלחמה. נגיד לבנון השנייה… טוב לא, זה קרוב מדי, ומאיפה אני צריך לדעת איך בדיוק זה הלך… לבנון הראשונה. זה דווקא רעיון, סברה ושתילה וכל זה. וזה די מחרפן אותו. הוא משתחרר מהצבא ויוצא לטיול הגדול שאחרי הצבא… לא זוכר לאן נסעו אז. לדרום אמריקה או למזרח. טוב נו… היה עדיף לאירופה, שם אני קצת מכיר, אבל דרום אמריקה זאת אפשרות. נשאל את ערן, הוא היה שם, אכל פטריות וכל זה. טוב, עכשיו נגיד… הוא פוגש מישהי. הוא רוצה אותה, היא לא רוצה אותו. אחר כך הם חוזרים לארץ והיא רוצה אותו והוא לא רוצה אותה.
לא. זה לא טוב. זה טלנובלה. צריך משהו יותר עמוק. אולי כשהוא רואה את סברה ושתילה הוא רוצה להתאבד, הוא כבר לוקח את ה-M16 שלו ומכניס לפה… לא, לא. זה לא דבר שיביא לי את המכה. צריך משהו סקסי. משהו ש… בעצם, סקס זה סקסי. בסיפור עם הגיבור שפגש את ההיא בדרום אמריקה סקס יכול לעבוד. יש שם פיתוי, עמידה בפיתוי, ואז, ברגע של חולשה, שניהם גומרים יפה. מאותו רגע מתחילים משחקים של חתול ועכבר… רוצים לא רוצים. בסוף הם שוב נכנעים ליצר…
הבעיה היא, שהאלה שקוראים את זה, לא בטוח שהם יכולים להעריך ספר טוב. הם מחפשים משהו שמוֹכר. אם יהיה סיפור על הילדות שלו בפתח-תקווה, ואחר כך הצבא עד המלחמה, ואחר כך המלחמה – עד שיגיע הסקס הוא כבר לא יקרא. הרי הם, מה הם יודעים. הם בטח לא יודעים לכתוב. לא בטוח שלקרוא הם יודעים. כשאני אגמור את הספר, לכתוב אותו, זאת אומרת, אני אשלח אותו לא"ב לד"ג לע"ע, בטח מישהו מהם ייתן המלצה. אלה דברים שעובדים עליהם שם בהוצאה. גם אם אני אכתוב שיש לי תואר ראש… אולי אני אכתוב דוקטור. אז הם בטח יקראו. אבל השאלה היא אם הוא יגיע לסקס. אולי כדאי להקדים אותו. את הסקס. לפתח-תקווה ולסברה ושתילה אפשר להגיע אחר-כך. נתחיל בפגישה שלהם בלה-פס או בקיטו, לא עדיף כבר במאצ'ו-פיצ'ו. גם יש לי מספיק אנשים שהיו שם שיספרו לי, וגם הרבה קוראים צעירים היו שם והם יתחברו… יאללה, מאצ'ו-פיצ'ו. לפתח-תקווה אפשר יהיה לחזור בפלאשבקים. הם מוצאים מחסה מהגשם או משהו ואז הם מתקרבים, מבינים ששניהם מכאן. זאת אומרת, הוא מפתח-תקווה והיא מתל אביב. מצפון תל-אביב. זה ייצוֹר מתח…
השאלה היא אם הוא, זאת אומרת, ההוא בהוצאה, יגיע לעמוד 20. צריך להקדים את זה עוד. רגע. אני חושב שעליתי על משהו.
אני אתחיל עם הסקס!
זהו, על זה אף אחד עוד לא חשב. רומן עמוק, עם גיבורים רציניים ועמוקים שמתחיל בסקס.
זה יתחיל ככה: רני (לא, עדיף שם בדוי) חפן את שדיה הערומות (הערומים? טוב, בטח יש להם מי שמתקן את הדברים האלה), מולל (מאיפה אני מכיר את המילה הזאת?) את פטמותיה (אני אוהב את המילה הזאת) ובאיבחה (?) אחת דחף את אברו לתוכה. היא גנחה, משתוקקת לזין הגדול והעבה שלו. הוא החל… (איך אומרים את זה? אה, כן) לפקפק אותה בלי חשבון!
ואללה, זאת התחלה! במכתב אני לא אזכיר את זה, שתהיה לו הפתעה! אחר כך, כשהוא כבר ייכנס לזה, תהיה לו הפתעה עוד יותר גדולה – יהיה שם רומן רחב יריעה, עם משמעויות עמוקות, עם דמויות שאתה מתחבר אליהן, שאתה רוצה ללכת איתן עד הסוף!
**
ד"ר ר"נ הנכבד,
תודה לך על כתב היד ששלחת אלינו.
קראנו אותו בעיון, והגענו למסקנה שאין הוא מתאים לתוכניותינו בשנים הקרובות.
אנחנו מאחלים לך הצלחה
המערכת.
הערה אישית מן העורך:
לצערי לא צירפת את המלצותיהם של ע"ע וא"ב.
נראה לי שיש כאן התחלה (אהבתי את ההקבלה בין מאצ'ו-פיצ'ו לפתח-תקווה, אם כי פתח-תקווה נמצאת דרומית לחיפה ולא כפי שכתבת).
בנוסף, נראה לי שעליך להשלים מעט פערים בהשכלה האנטומית-הפיזיולוגית שלך (הדגדגן לא נמצא איפה שתיארת, וגם: פי הטבעת זה משהו אחר לגמרי).
נראה לי שעם מעט תיקונים, עם מעט גיוונים בתיאורי המשגלים יהיה לך ספר פורנוגרפי משובח, ואני בטוח שתמצא הוצאה שתהיה בית חם לספריך. באשר לעלילה ולדמויות, זה לא באמת חשוב.
אני מוצא למעניין את החידוש הלשוני שלך "לפקפק" (זה בא מ-fuck, לא?). האם נוכל להפיצו ברבים?
טקסט מצוין שהוא למעשה פרודיה ארספואטית או שמא ערספואטית :))))על מלאכת הכתיבה משתי זויות ראיה, משני עברי המתרס הן של הכותב המנסה נוסחאות כתיבה מניפולטיביות ופופולריות בימינו והן של העורך הדוחה אותו ואת נסיונותיו המגוחכים. מעולה
אתה, רשע, ריקלין.
(ואני ממש אוהבת את זה. צחקתי הרבה)
מעניין מאיפה בא הרעיון.
אוי כמה שצחקתי. טוב לצחוק!