כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית בָּרְאוּ אָבִי וְאִמִּי
אוֹתִי
וַאֲנִי הָיִיתִי
תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ
בִּתְהוֹמוֹתַי,
וְרוּחַ אָבִי וְאִמִּי מְרַחֶפֶת
עַל פָּנַי.
וַיֹּאמְרוּ אָבִי וְאִמִּי
הֱיֶה
וָאֶהְיֶה.
וַתַּרְא אִמִּי אוֹתִי,
וַיַּרְא אָבִי אוֹתִי כִּי טוֹב,
וְיַבְדִּילוּ אָבִי וְאִמִּי בֵּינִי וּבֵין
הַחֹשֶׁךְ.
וַיִּקְרְאוּ לִי אָבִי וְאִמִּי
בִּשְׁמִי
וְלַחֹשֶׁךְ שֶׁבִּתְהוֹמוֹתַי
לֹא קָרְאוּ.
וָאִיוָּלֵד
וָאָמוּת
חַיִּים אֶחָד.
אין לי מילים. הכי יפה שקראתי אצלך עד כה.
תודה, יקירתי. זו לו הופעת בכורה בפרהסיה (למרות שזה זמן מה הוא מסתובב מחוץ למגירות).
שיר חכם ועמוק. לא בטוחה בסוף
חוששני, כדבר הקלישאה, שאם יש דבר בטוח זה הסוף.
שמח שקראת.
להבהרת כוונותיי , הייתי מוותרת על שתי השורות האחרונות שמפרשות מידי.
וסלח נא לי על חוצפתי…
יופי של שיר.
שיר מרשים. יש בו את יראת הבריאה שאני יכולה להסכים שיש גם בהורות.
אומר לי הרבה
"וְלַחֹשֶׁךְ שֶׁבִּתְהוֹמוֹתַי
לֹא קָרְאוּ"
גם לא קראו בשם לתהומותיי וגם לא קראו לתהומות לבוא…אם לא נקרא בשם לדברים אולי לא יהיו קיימים.
הורים מלאי כוונות טובות, נראה שבורכת.
המשפט שלך על כוונותיהם הטובות הוא יפה. ראית משהו שלא ראיתי. לפחות לא במודע.
תודה לך מעומק הלב.
היי שמעון
שיר כל כך עמוק, מרגישה שיש פרשנות חדשה ל: ב ר א שי ת
במיוחד לאור העובדה שאנחנו גם הופכים להורים…
ולאור העובדה שאולי טוב שלא קראו לחושך שלנו בשם… זאת הבחירה החופשית שלנו מהו החושך בשבילנו… אני הולכת כבר כמה ימים עם השיר שלךבמחשבותי.
להתראות טובה
שלום טובה.
תגובתך מרגשת אותי עד מאוד.
אם אני מבין נכון את השיר:
לחושך לא קראו.
שמעון
כן לחושך לא קראו… הוא פרטי… מי שלא הולך בחושך מפסיד.
כמו הבדיחה על הרשלה שחיפש את הכסף שאבד לו באור… שנים לקח לי להבין שגם אני מעדיפה לחפש באור… מתה מפחד לחפש בחושך. שמעון זה שיר מופלא.
להתראות טובה.
אולי לאור העובדה שאני שוב כותבת לך, אני מעלה מחשבה… האם צריך את שני השורות האחרונות… האם הן מסבירות… אז עדיף לקצר, או שהן מביאות משהו חדש לשיר, אין לי דעה זאת תחושה, מענין מה אתה תחשוב על זה בעוד חודש ממרחק.
אני שמח שחזרת לקרוא אותו .
חשבתי על עניין שתי השורות. ייתכן שאת צודקת, אני באמת אקרא את זה בעוד חודש ואחשוב.
תודה!
זאת כתבתי אף אני…
נכון.
אינטרפרטציה פואטית מענינת על אקט הבריאה ,אכן לידה ומות כרוכים זה בזה , ואיך אומר גבורו של בקט בנאום הסהרורי שלו ב"מחכים לגודו" הן יולדות כשהן כורעות על קבר. ארוס וטאנטוס בחיבוק נצחי
אהבתי את השיר שמעון
שמח שאהבת את השיר.
אלה החיים, לא?
מתראה בשמחות.