כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)
דרך ייסוריו של כתב יד – סטייה
הפעם אסטה ממנהגי ואומר מילים מועטות (כדי שלא יתברר שבמומי אני פוסל) על גרפומניה. גרפומניה, על פי המילון, היא תשוקה לכתוב אף על פי שלכותב אין כישרון לכך.
בערימות ההולכות ומצטברות בחדר עבודתי ישנם כתבי יד רבים של כותבים רבים שהם חסרי כישרון, וכיוון שכתבי היד הם מרובי עמודים עד כי לעתים מגיע רומן בכמה חלקים – מסתבר שמאחורי חוסר הכישרון עומדת גם תשוקה בלתי נשלטת לכתוב.
(לשאלה "מי שמך להחליט למי יש כישרון?" שוודאי תישאל אשיב בפשטות – המו"ל שמעסיק אותי.)
מובן שייתכן שקורא אחר אצל מו"ל אחר יחשוב שערימת הדפים שדחיתי היא רומנו הראשון של דוסטוייבסקי/עוז/דיקנס/בלזק החדש. יתרה מזאת, ייתכן שהוא יחליט להוציא אותו לאור, ואולי אף יגיע לרשימת רבי המכר. עם כל זה, עדיין אין פירושו של דבר שהספר נכתב בכישרון. אין פירושו של דבר שזהו ספר טוב. פירושו, כמאמר הקלישאה, שהנייר סובל הכול.
ישנם גרפומנים שבמהלך שנה שולחים כשלושה רומנים. לעיתים קורה שאיני זוכר את שמם ואני קורא עוד יצירה משלהם (לפעמים, לשמחתי, אני דווקא זוכר).
לעיתים יש לגרפומן מיומנות כתיבה כלל לא רעה. אלא שכשאתה קורא את כתב היד אתה חש שאתה שוחה בבריכה נטולת עומק שרצפתה בוץ. לעיתים דווקא יש בסיפור רעיון לא רע, אלא שהכותב לא מסוגל לעשות איתו דבר פרט לגבב עליו משפטים עילגים, מילים משובשות וסימני פיסוק מקריים. כלומר, גם הדמיון כאן מקרי בלבד.
בקיצור: כל ייסורי הכותב, אם היו, כל דם ליבו שהקיז, אם הקיז – אינם מגיעים לאפס קצהו של סבלו של הקורא (הקורא הזה הוא אני). כל זאת לא משום שכתב היד הספציפי הוא נורא (הוא בעיקר משמים), אלא כשאתה קורא 20 כתבים כאלה בזה אחר זה כושר השיפוט שלך נפגע, נפשך נפגעת ואתה חייב להפסיק לקרוא כתבי יד לזמן מה, ואולי אפילו לצאת לחופשה כדי להחלים ממחלת הקראת (על משקל צרעת) המרובה.
לכשיגיע לידיך הדוסטוייבסקי אתה תדע מיד שזהו זה!
אם לא, חבל על השכר שמשלמים לך.
לגבי המשפט הראשון – אני מקווה שאתה צודק.
לגבי המשפט השני – אתה צודק בהחלט.
לגיורא
בעידן הפוסט מודרניסטי הכל נעשה יחסי גם דוסטוייסקי היה נדחה על הסף
ככה זה
כשאין קנה מידה אובייקטיבי לספרות טובה הכל תלוי טעם ואינטרסים
חבל
ל"פוסט מודרניסט",
אדם חייב להתיצב בספרות עם ערכיו ולא להיכנע לעידן כלשהו, פוסט-מודרניסטי או פרה-כלשהו.
אדם שנכנע לאופנת תקופתו בטל בששים.
אדם חייב לעמוד על עקרונותיו ותהיה האופנה אשר תהיה ויהיה המחיר שישלם אשר יהיה.
אבל כמה כאלה החושבים כמוך אתה אחרון המוהיקונים?
צ"ל:אתה אחרון המוהיקונים
מה,ספרות זה עדר כבשים פוסעים בסך?
כן
מוטב להיות אחרון המוהיקנים ולא מנהיג של חמורים.
גיורא, מסכים אתך ומניח שגם שמעון מסכים אתך, שהרי עצם עבודתו בהוצאה מסמיכה אותו בדיוק לזה – להבדיל בין המוץ לבר.
אבל אדם חייב לבחון תמיד גם את עקרונותיו. אני עורך כבר למעלה מעשרים שנה, ואתה עוד ותיק ממני –
והרי ידוע לך היטב שמדיניות עריכה בפועל אינה נוגעת רק לשאלות הערך הגדולות אלא גם להרבה הכרעות מקצועיות קטנות.
היי שמעון
לקרא כתב יד של מישהו, זאת נתינה עמוקה… גם אם זה המקצוע שלך, הרגע הזה לעזוב את מי שאתה להכנס לעורו של הכותב.
אם הספר טוב, יש בזה נחמה…
ואולי לעיתים רחוקות יש שימחה של מגלה יבשות, גיליתי סופר…
אבל אני נישארת במחשבה שזאת נתינה עמוקה, אין לה שם…
להתראות טובה
אני מסכים לגמרי, שם גם הקושי.
לכן מעסיקים בהוצאות הספרים לקטורים –
או שהפסיקו גם עם זה?
לאור העלויות הוחלט להפסיק עם זה.
מצד שני-אם יהיה ביקוש,אז בקרוב יועסקן בהוצאות לקטורים סינים,פיליפינים ותאילנדים.
מה שגרפומניה לעורך אחד מאסטר פיס לעורך אחר הרבה שיקולים חוץ ספרותיים נלקחים בחשבון
שיקולים רווחיים של פופולריות ולאו דווקא ספרות איכות
אני לא מדברת עליך אתה נשמע אמין ואיכותי
ובכלל לא אוהבת את המושג גרפומניה ,הוא פוגע ומעליב ויש קלות בלתי נסבלת בשימוש בו במיוחד כאן בבננות
מה שלא מתאים לטעם שלי הבה ואקרא לו גרפומניה. הכינוי הזה כמילת גנאי שגורה כל כך כאן בבלוג (שוב אני לא מדברת עליך) פשוט משתקת ומסרסת
גרפומניה אינה עניין של טעם אלא תסמין של חוסר כשרון.
אכן גרפומניה הוא ביטוי משתק. הוא נועד להשתיק את הגרפומן שלא יעז עוד לכתוב.
ומה שכן מוציאים לאור,הכל נכתב ע"י סופרים בעלי כישרון כתיבה?
הרלן קובן,רם אורן,ואפשר למנות עוד הרבה שמות- להם כ-ן יש כישרון כתיבה?
הכול מסחר ומה שמכסה את המסחר זה קצת עלי גפן וקישוטים
פעמים רבות האיכות הספרותית היא לא השיקול הראשון במעלה. ספר מתח שכתוב בכישרון המתאים לספר מתח, כלומר מוכר, עדיף להוצאה מאשר ספר שאיכותו הספרותית אינה מוטלת בספק אך המכירוּת שלו מפופקת, כלומר מהווה סיכון מסחרי, כלומר כלכלי.
חברה שלי שלחה כתב יד לרם אורן שכתב לה שהוא צחק המון מהספר, אבל לצערו הוא איננו מסחרי. אפשר הסבר? למה הוא מחליט שלאף אחד אחר אין זכות לצחוק המון? מה זאת אומרת שהוא לא מסחרי? אם הכוונה שהוא איכותי מידי, אז מה קורה לספרות שבוחרים אותה לפי כדאיות מסחרית? לא עצוב?
קפקא היה נדחה מכל הוצאות הספרים בישראל
זה לגיורא
למחווה דעתו על קפקא:
קפקא לא נדחה בשום הוצאת ספרים אף בראשית דרכו.
הלוואי וכל חברי הבננות היו מקבלים מקצת מסך-כל תקבולי המכירות של קפקא בעברית!
אנשים יקחו ספר מצחיק בספרייה ויצחקו עד דמעות. אנשים לא יוציאו 80 שקל בשביל ספר מצחיק.
בדוק.
מי שאוהב ספרים מצחיקים:
ספרו של וודהאוס 'יפה וטוב ג'יבס' של וודהאוס (חרגול) משכיב מצחוק.
תרגום ראשון של הרומן של קפקא "אמריקה" ראה אור בהוצאת שוקן ב-1945, שנת סיום מלחמת העולם השנייה. תירגם יצחק שנהר.
הוצאת ספרים מסחרית היא מסחרית היא מסחרית.
הספר צריך להרוויח ואם לא – מוכרים אותו בשקל
במבצעים.זה יותר זול מגריסה.הביקוש לספרים טריוויאליים קיים וזה מה שמפעיל את השוק.
השילוב של ספר טוב ומכיר אינו כל כך פשוט.יש כמה קוסמים כאלה,מספרים לא רב.בין ערימות כתבי היד קשה מאוד למצוא שילוב כזה.\
זה נכון שלפעמים מוציאים גם ספר שאי אפשר להרוויח עליו מסיבות של דימוי,אבל זה הולך ונהיה נדיר.
הארי פוטר, (למרות הביקורות ) ספר ילדים יפה ועתיר דמיון, והכל יודעים שהוא מוכר גם מוכר – נדחה מעשר (!) הוצאות ספרים עד שהתקבל.
בנוסף לפני שנה שלחו כתבי יד לא מוכרים של סופרים בכירים לשלל הוצאות, וכמעט כולם נדחו.
זה מצב התעשייה
וגם קפקא לא עומד היום בראש רשימת רבי המכר.
הוא נמכר כל הזמן בטפטוף דק מאוד
גם מו"לים צריכים להתפרנס
וגם עורכים
והם מתפרנסים יפה מאוד למרות הבכיות
נכון, הוא מטפטף כבר 80 שנה, והטפטוף הזה מכניס יותר כסף משמוכר רב-מכר במשך שבועיים-שלושה, מקסימום ארבעה.
עד 1971 נמכרו מן הפואמה הקטנה של אלן גיזנברג "יללה" כ-260,000 עותקים. אני מניח שעד כה נמכרו פי שניים או שלושה עותקים.
עשו חשבון!
שמעון, לאור הכמות הכה גדולה של כתבי יד שנדחים, כשאני רואה מה שכן יוצא לאור, אני תוהה לא אחת:
וזה כן טוב????!
גם בתוך מה שכבר כן עבר את המשוכות, רק מיעוט באמת טוב בעיניי. אני מודה, לבושתי(?).
וזה כמובן על פי חתך מסוים, כי אי אפשר לראות/לקרוא הכל.
וכשנמצא ספר שבעיניי באמת ראוי, הו, זו כבר חגיגה. כמו למצוא נסיך אחרי אלף צפרדעים :))
בית הוצאה אינו אחראי למה שכותבים הסופרים
הוא יכול אולי לקחת אחריות על מה שקוראיפ
וגם זה גדול עליו
תלמה יקרה,
פעם, כשהיה קשה יותר להוציא ספר (מבחינה טכנית, גודל האוכלוסיה וכו') הסלקציה היתה מחמירה יותר. ספרי מתח (אגתה כריסטי ודומיה), ספרי פעולה (אליסטיר מקלין ודומיו)יצאו בהוצאות שהתמחו באלה. הספרים היו יותר זולים, הרווחים היו יותר גדולים. הוצאות אחרות לא התעסקו עם חומרים כאלה, אלא השליכו יהבם על התקווה שהאיכות (על פי טעמן) תנצח. אם הרוויחו – הרווח לא היה גדול. הוא היה מספיק כדי שאפשר לחיות איכשהו (אגב, מבחינת תגמול, הסופים היו דפוקים תמיד).
היום, כשקל להוציא ספרים (לא הרבה יותר זול, כי חומרים התייקרו, יוקר המחייה עלה ומכאן הוצאות תקורה גדולות יותר וכו') ורשתות השיווק רוצות יותר "סחורה" ויש מבצעים – צריך לכתוב יותר, וצריך לכתוב דברים שמוכרים, וגם, הוצאות שוקלות היטב אם כדאי להוציא ספרים שהסבירות שלא ימכרו למעלה מסבירה. הוצאות גדולות שמוכרות את כל הספרים שאת לא אוהבת יכולות להרשות לעצמן להפסיד על ספר. הוצאות קטנות שהאיכות חשובה להן, יכולות להרשות לעצמן הרבה פחות.
שמעון היקר, לפחות שיקפידו על עריכת לשון/הגהה (ובמתורגמים: גם תרגום ראוי). אני רואה בחלק מן ההוצאות רישול בלתי נסלח. דוגמה 'מפוארת' ממש: סדרת 'עולם התנ"ך' שיצאה בשנים האחרונות שבין כותביה, עורכיה, מוציאיה והעומדים בראשה: פרופסורים, חוקרים, כותבים נכבדים ביותר.
בחלק מן הספרים שבסדרה יש טעויות רבות ומביכות ברמות שקשה להעלות על הדעת. מכיוון שיש כותבים רבים, חלק מן הטקסט מעולה וחלק ממש לא טוב. וזו ספרות עיון שחיי המדף שלה אמורים להיות ארוכים במיוחד ובחסות משרד החינוך והתרבות (בפתח הספרים נכתב באותיות קידוש לבנה שמאושר על ידו!!) – ולצורכי לימוד.
בחיי שעדיף כבר אגתה כריסטי ואליסטייר מקליין :)))))
פורים שמח.
יקירתי,
האמיני לי שדברים שאני ראיתי לא ראתה שפחה על הים, אם בשגיאות עובדתיות, אם בציטוטים מסורסים או בניסוחים עלובים, שלא לדבר על שגיאות הגהה ועריכה לשונית.
הדבר היחיד שאני יכול לומר להגנתי הוא שאני עושה את כל המאמצים בהוצאה שאני עובד בה למצוא עורכים לשוניים טובים, מגיהים משובחים וכו'. אבל, אללי, זה לא תמיד מספיק.
שלום שמעון
מצטרפת לדבריה של תלמה, גם אני נתקלת בשגיאות הגהה שקשה להאמין , בספרים מכובדים בהוצאות מכובדות ביותר.
דוגמא קטנה : אני קוראת עכשיו את "גוג ומגוג" של מרטין בובר בהוצאת ידיעות ספרים (?) הרבה שגיאות הטיפשית מכולן : ציטוט מישעיהו שהחליטו לנקד, מה שמאד יפה אבל הניקוד אללי מופרך לגמרי
לשבחך המלא ובפניך :)אני רוצה להגיד שב"לאורה" של חנה טואג לא מצאתי אף לא שגיאה אחת
שאפו !
שלום ריקי,
קודם כל תודה על השאפו, אבל האמת היא שאני עוד לא נתקלתי בספר שאין בו שגיאה. עשיתי פעם חישוב שאם בגיליון דפוס יש 24000 סימני דפוס, ובספר בגודל רגיל יש כ-15 גיליונות, בספר כולו יש כ-360000 סימני דפוס. לו היינו מרשים שגיאות במאית המפרומיל עדיין היו לנו שלושים ושש שגיאות, ואת זה אנחנו משתדלים שלא להרשות.
באשר לניקוד, ממש אתמול קיבלתי כתב עת ספרותי שיש בו שירה לא מעטה, ובכמה וכמה שירים מצאתי שגיאות ניקוד (ברשימת הקרדיטים כתוב שיש לכתב העת אדם שאחראי על הניקוד). תאמרי שזה נורא – זה נכון. האם זה בלתי נמנע – אני לא בטוח. קשה למצוא אנשים שיודעים ניקוד על בוריו, ומגיהי ניקוד שלא יחמיצו ולו מפיק אחד. ואם אנחנו מניחים שכל אחד עלול לטעות במאית הפרומיל נצטרך עוד עשרה מגיהים ואין לדבר סוף.
השפחה שבעבר הזה של המקלדת שמעון'קה, ראתה גם ראתה זוועות שאי אפשר היה להמציא אפילו 'בצחוק'. למעשה, זה לחם חוקה, ועדיין היא מופתעת חדשות לבקרים ןבאמתחתה דןגמאות למכביר. אני מדברת כקוראת וגם ובעיקר כעורכת לשון.
ולריקי: טוב שהזכרת לי ציטוטים משובשים (מהתנ"ך ולא רק), ניקוד עם כללים מומצאים ואוסיף:ציטוטים שמיוחסים למקור הלא נכון, ציטוטים משובשים, סירוסי שמות ומושגים, סילוף עובדות – היסטוריות ואחרות ועוד ועוד.
ולאבנר שטראוס, מע שלומחה? סמחא לאיפגש.
הגהה: ובאמתחתה דוגמאות 🙂
תלמה ריקי אבנר ושמעון יקרים
אני קוראת את השיח שלכם, וחושבת, ויש לי שאלה. מה באשר לדמויות שהשפה שלהן היא שפת יום יום, לא משובשת בצורה מזעזעת אבל לא תקינה. אני עובדת עכשיו על קובץ סיפורים שכולו מונולוגים של אנשים מהישוב, ולמשל בקטע אחד, חזרתי הלוך וחזור… ולא ידעתי אם זה ראוי לכתוב את זה כי הדמות אומרת: "וזה החדר עבודה…" וזה למרות שאי יודעת שצריך להגיד חדר העבודה… זאת אומרת מה דעתכם, עד כמה רחוק מותר לי ללכת בניסיון להצמד לשפה יום יומית אמינה..?
טוב, תודה גדולה לפני הכל. ושמעון יקר, אין לי מושג איך פיספסתי את ההוצאה שלך במשלוח סיפרי הקודם,רומן פרוזה, (הוא מסתובב בהוצאות, ויש לי איזשהו דיאלוג עם אחת מהן,) יש מצב לשלוח לך את הספר ישירות?
טוב, למותר לציין שאקבל כל תשובה… אבל בכל מקרה תודה רבה רבה לכולכם, אם תצליחו להתייחס לסוגייה.
איריס יקרה, יש לי דעה בעניין וארצה בשמחה להביע אותה בפנייך. אני חושבת שהכבוד לענות ראשון צריכה להיות שמורה לבעל הבלוג. אני בהמשך.
חג שמח איריס שבמרחקים.
:))
ואני אחרייך, תלמוש (:
לכבוד הוא לי, גבריאלוש 🙂
הגהה: צריך להיות שמור. אוףףףף! מה, פורים? 🙂
???
איזה מתוקות אתן. בחיי. אני זזה לקחת את הילדים, אבל אמשיך לעקוב, כמובן. וסתם, לספר לכם אנקדוטה. באחד הפוסטים עשיתי את זה, כלומר כתבתי עם מלא שגיאות בדיבור, בעיקר בגוף ראשון יחיד, עתיד. כתבתי משהו כמו "לא יודעת? מה אני יגיד לך?" משהו כזה. וחברה שקראה התקשרה אלי מבוהלת. מה, איריס, את?!? איך זה יכול להיות שהתבלבלת כל כך הרבה פעמים בטקסט כזה קצר?!? לא מתאים לך!
תלמוש, עכשיו הבנתי את הערת ההגהה, לא הבנתי מקודם…
לדעתי כאשר הדמויות מדברות בשפה מדוברת יש להניח להן לדבר בשפתן ולא לתקנן אותה. אני חושב שצריך למצוא את המקום המדויק שמעבר לו הן יישמעו נלעגות.
שמעון יקר, תודה רבה על התשובה. זאת בדיוק ההתלבטות, כי כאשר השיבושים נעצרים על הדף, זאת אומרת, כאשר הם נכתבים, הם מקבלים בולטות יותר גבוהה, וזה בהחלט הופך אותן, לא יודעת אם באמת נלעגות יותר, אבל אוטומטית למשכילות פחות.
תמיד עולה בעיני דמותה של סבתי, שהייתה אישה מבריקה בכל קנה מידה, והעברית שלה הייתה קטסטרופה מהלכת, (או מדברת יותר נכון)ואפשר היה לטעות ולחשוב שהיא לא מאד חכמה.
ותודה גדולה על ה"יש מצב".פשוט לכתוב על המעטפה לידי שמעון ריקלין?
שבת שלום וחג שמח, ושוב תודה רבה.
טוב. והנה הנצחתי את השיבושים בלשון נקבה. סליחה. הנה דוגמא חיה.כמובן אותם ולא אותן וכיו"ב… סליחה.
יש מצב.
רבותי, שפחה על הים נאלצת לשחות כדי לא לטבוע.
שחיף עורך תפקידו להגיה את מבושי העברית ולהחשיך את ערוותיה.
בפוסט על הפורנוגרפיה הייתי צריך לכתוב שראיתי דברים שלא ראתה שופכה על הים – אבל אבוד לי.
תלמה יכרא עני קוטב מצויין, קורע לא פחוט תוב לע רעיתי שגיעוט בשום מקום.
ועפילו סיימטי טיכון.
קול הקווד ששׂיימט!
שגיאות שלי התחפשו למילים המילים שלי התחפשו לטעויות והמילים שלי התחפשו לשיר,
שמעון כשהבת שלי היתה קטנה ציירה על דף גדול בפינה וצבעה את כל השאר , אמרה "פה רק שמתי צבע שלא יראו שאין ציור"
כך מקובל "פה רק שמתי מילים שלא יראו שאין שיר"
מקווה שתספיק לקרוא בין ערמות התגובות. שב"ש וחג שמח.
הספקתי ושועשעתי כדבעי.
לשמעון ולשאר המגיבים:
ערכתי פעמים אחדות סקר מקצועי של תקורות מו"לים לפי בקשתו של גורם ציבורי כלשהו.
אני מתכבד בזה להודיע לכם: התקורות גבוהות מדי משום שמרבית ההוצאות אינן יעילות די הצורך ואינן מעודכנות מבחינה טכנולוגית ומינהלית.
גם הוצאות היח"צ גבוהות מדי ובמרבית ההוצאות אינן נבדקות באופן רציני בשל נחשלות בחקר שווקים.
לצערי לא ראיתי את הסקר שערכת. מדבריך משתמע שכל ההוצאות עשו יד אחת כדי לפגר בטכנולוגיה ובמנהלה, שלכל ההוצאות יש אינטרס להוציא כספים מיותרים על יח"צ.
האם אין ולו הוצאה אחת שפועלת נכון?
תמהני.
לשמעון,
כמובן שלא בדקתי את כל ההוצאות, ואני גם מנוע מלמסור את שם המזמין ואת שמות הנבדקים.
הוצאות קטנות ובינוניות דווקא יעילות יותר.
דבר אחד אני מוכן לרמוז: יש הוצאות שחלק מספריהן ממומן בכספי ציבור, והללו מרשות לעצמם להתנהל באופן שאינו יעיל דיו.
ועוד רמז: בהוצאות רבות העורכים הראשיים אינם מן המיטב.
גיורא,
לא חשבתי שתחשוף את שמות החברת. אני בטוח שהוצאות פרטיות גדולות או קטנות יעילות מהוצאות "ציבוריות".
באשר לעורכים – לא אעיד על עיסתי, ולא אפזול לעיסתם של נחתומים אחרים.
ברוב ההוצאות לאור העורכים והעורכים הראשיים
אינם אנשי ספרותמ ולא באו מתחום הספרות אלא
מתקשורת ההמונים
אז איך יכולה הספרות להיראות?
לאנונימי/ת עם ה'הערה לשמעון':
יש גם אחד, גבריאל גרסיה מארקס, שבא, אללי, מתחום 'תקשורת ההמונים' הבזויה, מה שלא הפריע לו לכתוב ספרים מופלאים ('אהבה בימי כולרה' הוא אחד מהם) ואף לזכות בפרס נובל, אוי לאותה בושה.
ובארצנו, רון לשם שכתב את אחד הספרים הטובים שנכתבו כאן שנים 'אם יש גן עדן' – גם הוא בא מאותה תקשורת המונים. וזה ספרו הראשון. אבל איזה ספר.
בעיניי, יש מי שמתאים להיות עורך ומי שלא. ואם הוא כן (ומה זה 'כן' הוא נושא לדיון אחר) – מצדי שיבוא אפילו מתחום המאדים.
לבי לשמעון, הקורא לפרנסתו כתבי יד ומתלונן על ייסורים ופגיעה בכוח שיפוטו. אולי במקום לקחת חופשת מחלה, כבודו פשוט יחליף עיסוק ?
אלא אם כן המתלונן הוא מזוכיסט
אנונימוס יקר,
הרעיון להחליף מקצוע עלה על דעתי. גם המחשבה על מזוכיזם לא זרה לי. היה לי אפילו רעיון. הייתי שמח להיות טוקבקיסט במשרה מלאה לו היה אפשר לחיות מזה.
הי שמעון, מרתק מה שכתבת כאן, תודה על השיתוף במקצוע הלא מוכר הזה, שנקרא עורך. עכשיו אני מאמינה שתקבל כפליים ספרים לקריאה, כי כל מי שקורא כאן בוודאי אומר לעצמו, אולי באמת הגיע הזמן שאני אשלח את ספרי כדי שלשמעון יהיה משהו טוב באמת לקרוא:)
בכל אופן, לי אין. כך שמה שקראת עד כה, זה המקסימום שלי:)
סיגל את מצחיקה אותי שחבל על הזמן. בחיי שגם לי עברה המחשבה הזאת בראש…. איך זה שלא שלחתי את כתב היד שלי לשמעון? והנה, אני שולחת. שבאמת יקרא משהו טוב. (את גדולה)!
שלום סיגל, תודה על תודותייך ובעיקר על איחולייך שאקבל כתבי יד טובים לקריאה.
אמן.
ועכשיו גם קראתי את התגובות ואיריס יש לי רעיון בשבילך לגבי שאלתך.
מתוך: דברים שאפשר לעשות במוניות.(אהממ… בארץ)
במוניות יושבים אנשים ושותקים? יש כאלה, אבל בדרך כלל זה אחד וקוראים לו סיגל.
כל השאר משוחחים בסילולארי או נוסעים עם מכר.
אז מה אני עושה?
כשמתחשק לי אני מאזינה ולומדת שפות חדשות. מלבד השפה הכתובה, אם תשימי לב השפה המדוברת היא לא אותה שפה, גם כשכולם מדברים עברית. הקטע הזה עם הי' בגוף ראשון עתיד, הוא השכיח ביותר, ונראה שמי שלא מדבר כך הוא בוודאות מורה ללשון או משהו.
בכל אופן, שם בין האנשים תמצאי לדעתי את המינון הנכון. תקשיבי, תלמדי ואחר כך כשתבני דמות, פשוט תדמייני אחד מאותם נוסעים וכל השפה שלו תפתח בפנייך לכתיבה.
לא יודעת אם אני צודקת. אבל זאת הצעתי לך:)
ליל מנוחה וחג שמח,
סיגל.
וחמדתי סיגל. את הרעיון שלך אני עושה שנים. ולא רק במונית. ברחוב. בבית. בעבודה….
שמעון היקר, כיף לקרוא מה שכתבת ואת כל התגובות החכמות בזמן האחרון (שנים) נתקלתי הרבה במושג הפופולארי החדש "הפרעת-קשב", וגיליתי שיש לי אך לעיתים היא תגובה ל"הפרעת-דיבור" אז תגיד אתה יכול להיות שנוצרת "הפרעת-קריאה"
כתסמין ל"הפרעת-כתיבה " ? 🙂
האם זה מדבק ? דיאגנוזה ורצפט יתקבלו בברכה 🙂
חג שמח
אבנר היקר,
קודם כל זה מדבק. כמו שאמרה גרטרוד סטיין, הפרעה היא הפרעה היא הפרעה, וזה באמת לא משנה אם זו של קשב, קריאה, דיבור או כתיבה.
מכאן הרצפט מובן מאליו: כיוון שהפרעה היא הפרעה וכו' – אל תפריע לה.