כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)
דרך ייסוריו של כתב יד – פסק זמן
מי שחושב שהוצאת ספר היא מעשה קסם האפוף ערפל
מצועף של עילוי נפש – שלא יקרא את הפוסט להלן.
הבחנתי שככל שמתקרבים לפוסט העוסק במכתב התשובה מן ההוצאה, התגובות מתרבות, לעיתים זועמות וזועפות, טוענים כנגדי שאני מתבכיין ומקטר וכיוצא באלה, ואף בגידופים ובביזוי זכיתי.
אזכיר רק כמה דברים:
בפוסטי הראשון טענתי שמגירות הן בית קברות לכתבי יד – לא טענתי שצריך לשלוח כל דבר להוצאת ספרים.
לא הצבעתי על איש מסוים כגרפומן – למרבה הצער גרפומנים בטוחים שהם כותבים נפלא.
לא הצבעתי על איש כעל פורנוגרף – לאלה ממש לא מזיז (אתם יודעים מה) מה אכתוב.
לא אמרתי שלא כדאי לכתוב או לפרסם ספרי ילדים – אמרתי שזה קשה עד מאוד, והסברתי שגם כתבי יד טובים לא זוכים לפרסום המגיע להם. אני מסכים שהשיקולים לדחייה של כתב יד הם לא תמיד ספרותיים נטו – וכן, יש גם שיקול כלכלי (מי שיש לו טענות בעניין הזה, מוזמן לממן ולהפיק בעצמו את ספרו – ואני אומר זאת לא כדי לקנטר, אלא הצעה לדרך לגיטימית שיש הנוקטים אותה).
כיוון שמי שקורא ספרים מקבל את הספרים אחרי שעברו איזו שהיא ברירה (בהחלט לא טבעית), אחרי שההוצאה עשתה כמיטב יכולתה להוציא את הספר בצורה הטובה ביותר (שוב, יש שיקולים שונים ולא רק כלכליים).
רוב הקוראים כאן לא קראו את כמויות חומרי הגלם שמיעוטם טוב ורובם בינוניים ומטה, שמהם מנסים עורכים ולקטורים לדלות כתבי יד שיהיו לספרים שקוראים ייהנו ויתרגשו מהם.
רוב הקוראים קראו בחייהם כתבי יד משעממים, בינוניים וגרועים. רוב הקוראים לא קראו כתבי יד שמגיעים להוצאה (כמעט כתבתי "חלק מהקוראים כתבו אותם", אבל הבעיה שכותבים רבים פשוט אינם קוראים) – זה לא אותו דבר!
על כתב יד שיוצא לאור נעשית עבודה רבה (על כך בסדרה הבאה הבאה "דרך הייסורים של כתבי יד מאושרים"), כך שגם אם מצאתם טעויות מטומטמות ככל שיהיו (ואיני מצדיק אותן) – לא ראיתם, למזלכם, איזו דרך עבר כתב היד.
אחת המטרות החשובות בעיני בסדרת פוסטים זו, היא לסלק את הילת הרומנטיקה שיש לרבים סביב העבודה הכרוכה בהוצאת ספר. סביב העבודה היצירתית/אינטלקטואלית/ אמנותית יש עבודה טכנית רבה, ישנן מורכבויות בכל שלב של העבודה שעד שלא נכנסים אליהן לא יודעים על קיומן.
מי שחושב שצריך לפרסם כל דבר, מוזמן להתחייב כלפי כל הכותבים/המו"לים ושאר העושים במלאכה
לא רק לקנות כל דבר שיוצא בדפוס –
אלא גם לקרוא אותו!
לא רק לקנות כל דבר שיוצא בדפוס –
אלא גם לקרוא אותו!
חג שמח ומבדח!
צודק
לגמרי. לו רק ידעו…
בעולם אידיאלי לא מוציאים לאור ספר שצריך לערוך אותו.
מן הראוי שסופר יהיה בעל טכניקת כתיבה מושלמת או כמעט מושלמת.
כיוון שגם את התנ"ך ערכו, כנראה שיש עוד מה לעשות עד שנגיע לעולם האידאלי.
גיורא היקר
גם אפלטון חלם על מדינה אידיאלית. כשאנשים יהיו אידיאלים כבר לא נזדקק לספרים
אין לי ספק שזו מלאכת מחשבת, עבודת תחרה משותפת לכותב ולעורך.עבודה קשה ודקדקנית, שמתחילה בקושי להחליט מה ראוי.
שמעון,
אני מאד מזדהה עם סדרת הפוסטים הזו שלך.
ולא מהצד של הלקטורים/עורכים, אלא מהצד השני, של מישהי שטורחת סביב הוצאה לאור של ספר שלה. … ששש..
בקרוב.
זה פשוט ממש לא ייאמן כמה עבודה טכנית יש סביב ספר, שכבר נכתב.
העריכה, ההגהות, העימודים, המיספורים,
האיורים, ההפקה, בית הדפוס, התיאום בין כל שני גורמים אפשריים,
הצורך לתקן ולבדוק מחדש לאחר כל שינוי,
זה שכבר לא רואים ממטר מרוב בהייה באותיות ועמודים.
כשמוציאים לאור לבד, כמוני, ספר,
קולטים היטב את כל הצדדים שאתה מדבר עליהם.
אתה כותב בהגינות ובכנות מקצועית
היי שמעון
אל תגיד
שזה לא רומנטי, אני אמשיך לחשוב כך… אחרת מה הסיבה להוציא ספר…
בטח לא להתעשר… יש בכל ספר שיוצא את התחושה שקורה פה נס, משהו גדול מהחיים.
ככה זה גם במוזיקה… דרך קשה מורכבת… פוליטית.
אבל חייבת להיות שם רומנטיקה… משהו נישגב.
אחרת הייתי עוסקת בחקלאו, גם זה רוטי בעיניי
להתראות טובה
אם כך, אני מקווה שלא קראת את הפוסט.
להתראות,
שמעון