חוק הספר העברי ומשהו קטן לשב

משהו קטן על חוק הספרים הממשמש ובא

 

אחד החלקים בחוק הוא ההצעה היא להגביל את ההנחות על ספרי המקור למשך שנה.

ואני מציע משהו הפוך לגמרי: יוגבלו ההנחות על ספרים מתורגמים למשך שנה. על ספרי מקור דווקא תהיה הנחה. והפיצוי לסופרים ולהוצאות הספרים יבוא מהכנסות מספרים מתורגמים.

 

אני כמובן ער לכך שהצעה היא לא דמוקרטית ולא ריאלית מבחינת כוחות השוק. מסיבות אלה אני חושב שכל שינוי לא ישנה דבר. יהיו יותר תמלוגים מפחות ספרים.

אני גם חושב, שמעטים הם הסופרים שבאמת מתפרנסים מכתיבת ספרים, ובכיים של אלה לא משכנע משום שספרים ממילא נמכרים במהדורות רבות. ומכירת ספרים מובטחת ממילא,

החשיבות של המחירים הזולים היא דווקא עבור כותבים שזה ספרם הראשון והשני. האפשרות להתפרסם ולחדור ל"שוק" התרבותי חשובה לאין ערוך מן הרווח הכספי.

(אחד שחווה זאת על בשרו).

 

*

ובכל זאת משהו לשבת:

 

סבא של אפרים

 

סבא של אפרים היה

רק עור ועצמות,

כבר עייף מלחיות

ואך שאל את נפשו

למות.

 

בשארית כוחותיו

ובעזרת מעלית

טיפס לראש מגדל גבוה,

ובקצה המרפסת החליט

וקפץ.

 

והנה, כוח הכבידה חסר אונים

כי לסבא של אפרים

לא נותר עוד כובד,

והארץ כבר אינה מושכת.

כי סבא של אפריים איבד עניין.

 

ריחף לו סבא של אפרים

מעל רמת גן,

בין מגדלי הזכוכית והבטון,

חצה את האיילון

וכיוון עצמו לעבר תל אביב

כי אפריים אומר שתמיד שם כיף.

 

הי סבא,

קרא אפרים, הנכד האהוב,

מה אתה עושה שם למעלה,

רד למטה,

אתה עוד עלול ליפול.

אך סבא לא שמע

כי כבר היה חרש.

אפריים נופף בידיו

אך סבא לא ראה,

כי איבד את משקפיו.

 

וכך עלה סבא של אפרים

השמיימה

ומצא לו מנוחה נכונה

על כנפי השכינה

וגם בסתר כנפיו

של בעל

הרחמים.