יליד ירושלים, למדתי ערבית, פסיכולוגיה, בימוי תיאטרון וצרפתית.כתבתי תסכיתי רדיו למבוגרים ולילדים, מחזות לילדים, תסריטים עד שנחַתִּי בפרוזה. פירסמתי ספר נובלות 'תום הילדות' בהוצאת חרגול, רומן 'צפון פרוע' בהוצאת חרגול-עם-עובד וספר ילדים 'שירה של הים' בהוצאת עם עובד.כיום אני עורך בהוצאת ספרים גדולה.נשוי לתמר.
כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)
אכין את ילקוט המחר -יפה המטפורה
את הילקוט מכינים לבית ספר של החיים שיש בהם כאב וצווחות ואף שמחות
תיק של ניילון,תיק של פלסטיק
הולכים כל התינוקות לגן
עם תפוח עם בננה
כובע טמבל על ראשם
ומנגנת הגננת
עוגה עוגה ושפן קטן
ואומרת – כשתגדל – אז –
תהיה כמו כולם
תודה לך ורד על פוסטך הראשון לשירי הכמעט הראשון.
תודה לך ורד על פוסטך הראשון לשירי הכמעט הראשון.
יפה ונעים להיפגש
מירי
על אף צווחותי – גם לי.
הי שמעון,
שירך הזכיר לי שיר של נתן זך:
"בכל פעם שאני מנגן
משהו בי מתנגן,
זאת הדרך שלי
לשיר את עצמי
לעצמי".
ונחמדה בעיניי הדרך שלך לשיר את עצמך בדרכך.
תודה,סיגל.
הייתי משמיט את המילה מצטווח בבית הראשון כדי להמנע מחזרה (בבית השלישי שורש צווח שוב מופיע)
מלבד זה
השיר עדין נוגע לא נוגע בכאב
אהבתי מאוד את השיר, את הדימויים וההצטווחות במיוחד.