טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
בְּבּוּדַפֶּשְׁט
נִתָּן הָיָה לְהַבְחִין בְּקַלּוּת
כִּי יֵשׁ גְּוָנִים רַבִּים לַשָּׁחֹר
כְּשֶׁהַיּוֹם הֵכִין עַצְמוֹ לַלַּיְלָה
וְיָרֵחַ חֶרְמֵשֵׁי נִנְעָץ בְּלֵב הַשָּׁמַיִם
כְּסִמְלָהּ שֶׁל מַמְלָכָה רְשָׁעָה
צוֹעֲנִיָּה קְטַנָּה כָּרְעָה
בֵּין סוֹרְגֵי הַבַּרְזֶל
עַל
גֶּשֶׁר הָאֲרָיוֹת
וּבְקוֹל בּוֹכִים וְיָדַיִם פְּכוּרוֹת קָרְאָה
יְזוּס כְּרִיסְטוּס יְזוּס כְּרִיסְטוּס
אֶפְשָׁר הַשֵּׁם יַעֲזֹר
אַךְ גַּם הִיא הֵבִינָה כִּי הַדָּבָר לְמַעְלָה מִכּוֹחוֹ
וְאֵין בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל הַבֵּן הַמְּיֻסָּר
לַחְדֹּר לְלִבּוֹת מֵאוֹת הָאָבוֹת הַחוֹלְפִים עַל פָּנֶיהָ
כָּךְ שֶׁיַּשְׁלִיכוּ פוֹרִינְט שָׁחוּק לְבִרְכֶּיהָ
שֶׁל צוֹעֲנִיָּה קְטַנָּה וּמְלֻכְלֶכֶת
הִיא הִתְנַחֲמָה בַּיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה
כִּי אֲפִלּוּ יִהְיֶה הַדָּבָר בִּלְעָדֶיהָ
תִּזְרֹם הַדָּנוּבָּה תָּמִיד וְרָחוֹק
וְשָׁאֲפָה אֶל קִרְבָּהּ מִן הַהֶפְקֵר
אֶת רֵיחַ פִּרְחֵי הַלִּילָךְ
שֶׁיָּרַד עַל הָעִיר כְּמוֹ מָסַךְ קְטִיפָה כָּבֵד
בְּתֵאַטְרוֹן מִתְפּוֹרֵר
ריקי, לא הייתי בבודפשט, אבל דרך השיר ראיתי אותה והרחתי, והרגשתי את הקור.והתרגשתי, וריחמתי על הקטנה.
באמת התנחמה בדנובה הזורמת? קשה לחשוב דווקא על הכל זורם והיא תקועה על הגשר.
הזכיר לי את מוכרת הגפרורים הקטנה…
שמחה שהצלחתי להעביר לך משהו מבודפשט
פעם אחת בלבד הייתי שם ,זוכרת עיר אפלה וקודרת למדי, אבל בטח השתנתה מאז
לוסי מחבקת הבחנתך שהכל זורם ורק היא תקועה 🙂
תמונה מאוד מוחשית
ושיר יפה, ריקי,
שבוע טוב ומבורך!
תודה רבה גבריאלה
שבוע נפלא שיהיה גם לך
ריקי, איזה כייף לקבל את השיר סמוך לצאתו לאויר…
מחד איזו אכזריות רשעה נודפת מהשיר, ולצידה הבדידות המלווה בתקווה הבוקעת דווקא מן הטבע – הדנובה הזורם באדישות.. עולם שלם של רגשות ותחושות , משם, מהונגריה…
ואז קפצה לי העברית , החיבור והקשר בין הצדקה לצדק, והחובה- לא בחירה, לתת צדקה. ואפילו העני המתפרנס מן הצדקה מחויב במצוות צדקה…
ואז נזכרתי בחברתי שרי שבנה נרצח ע"י מחבלים, ושבועיים אחרי הם ציינו את יום הולדתו ה – 14 ע,י שיצאו לירושלים לחפש 14 קבצנים לתת להם צדקה. זה היה יום חמסין קשה ואפילו העניים הסתתרו, והם פגשו בתחילה שניים ערבים…ונתנו להם.
אז תגידי לה לקבצנית מבודפשט לבוא לירושלים בחודש אייר….
תודה ריקי, שפתחת את עיני שוב לראות אותה ושכמותה מעל מתחת ליד הגשר שכאן ושם ובכל מקום.
מיכל יקרה תודה על קריאתך הקשובה
ועל התוספות מרחיבות הדעת שלך.
הסיפור על חברתך ותרומתה לעניים דווקא בימים הנוראים שלה מרעיש
כמה עוצמה חברתית ורגישות לזולת קיימת במסורת היהודית, חשוב לנו לדעת זאת וחשוב עוד יותר ליישם.
קשה לראות את מנהיגנו המפוטמים יורדים אל העם ושומעים את צעקתם
אוהבת את השירים שלך והיכולת להיכנס לדמותם של אנשים כביכול קטנים. אין אנשים קטנים . אין
הי מירי
תודה לתגובתך
יש הכל מירי , לא ?
ולכן יש גם אנשים קטנים ,
יש סטראוטיפים ובהם אנחנו שבויים 🙂
שעת הצועניה שלך הייתה שעת הסיפור של ילדי, ריקי יקרה. (לפני הסנדלר והגמדים.) וגם הם שאלו אותי אם זאת מוכרת הגפרורים הקטנה שקראנו לא מאד מזמן.
שירי הסיפור שלך הם השילוב המנצח. אהבנו מאד.
איריס יקירה
באמת ?! לילדים שלך יש אמא משקיענית ונפלאה והאמת גם אמיצה למדי
"שעת הצועניה" – 🙂
ריקי, בנית כאן גשר אל הלב של הצועניה הקטנה…
תודה תמי
גשר וקשר – אין כמו העברית שלנו !
ריקי, יש משהו אירוני-יהודי בצירוף "יְזוּס כְּרִיסְטוּס יְזוּס כְּרִיסְטוּס
אֶפְשָׁר הַשֵּׁם יַעֲזֹר", האם במכוון?
חזק מאוד האופן בו עוברת-מתגנבת פה בודפשט דרך עיניה של ילדה צועניה.
השיר בעצם מתחיל מן הבית השני.
הי אמיר
לגבי הערתך ראשונה : כמובן !
ובעבריתוש : כאילו דה !!!!!
ובענין כי השיר מתחיל בבית השני – מסכימה כי "ההתרחשות השירית" מתחילה שם אך אני שבה וקוראת לאור הערתך ולטעמי ל"אקספוזיציה" הזו תפקיד בבניית השיר ובמשמעותו המצטברת.
תודה על קריאתך המתבוננת
צודקת שיש משהו באווירה של האקספוזיציה. אבל אולי דווקא כדאי לך להציגה כמשך אחד עם ההמשך, ולהותיר את תיאור המקום "בבודפשט" (שמרחיק את ההתרחשות) ככותרת. במלים אחרות –
בְּבּוּדַפֶּשְׁט
נִתָּן הָיָה לְהַבְחִין בְּקַלּוּת
כִּי יֵשׁ גְּוָנִים רַבִּים לַשָּׁחֹר
כְּשֶׁהַיּוֹם הֵכִין עַצְמוֹ לַלַּיְלָה
וְיָרֵחַ חֶרְמֵשֵׁי נִנְעָץ בְּלֵב הַשָּׁמַיִם
כְּסִמְלָהּ שֶׁל מַמְלָכָה רְשָׁעָה.
צוֹעֲנִיָּה קְטַנָּה כָּרְעָה
וכו'
תודה אמיר על החידוד
מסכימה לגמרי 🙂
נפלא ומאוד בודפשטי.
תודה לי
למדתי שם ששם העיר מורכב משני חלקיה : בודה ו- פשט (בשין ימנית)
אבל בוקרשט לא ! 🙂
יש משהו באמת אטום מאוד וקודר ותיאטרלי בעיר הזו. שיר יפהפה ריקי.
תודה סיגל
גם את התרשמת כך מהעיר ?
פתאום אני חושבת שיש גם משהו תיאטרלי בנשים ההונגריות , הן אלגנטיות במיוחד
נכון ?
ריקי, שיר נהדר. זאת עיר מכשפת. גם אני זכיתי לכתוב מתוכה.
תודה ללי
תביאי את בודפשט שלך , מסקרן
שיר לוכד, בעיקר סורגי הברזל, מזכיר את מוכרת הגפרורים הקטנה. גורל של קבצנית.
תודה לבנה על התגובה ועל ההבחנה
זה מרגש כשקורא מאיר ומבליט פן מסוים בשיר
ריקי יקרה, שיריך תמיד מקרבים אלומת אור על היחיד השונה המשווע ,יש בשיריך הרבה חמלה. בודפשט בשבילי מעכשיו היא צועניה קטנה המשוועת לפרוטה על רקע נוף אדיש ומנוכר. אהבתי את השיר ואת תאוריו
ותמיד האדם בתוכו
ותמיד את מקרבת רחוקים ואפילו כשהם מטלטלים במנהרת הזמן המסתחררת , זה נראה כאן ועכשיו
תודה רבה חנה
אני חושבת שזה משותף לשתינו : ההתבוננות באלו שהולכים בצדדים או כמו שכתוב על סטיקרים של מכוניות :הלו… "יש חיים בשוליים"
משוררת מעוררת הוד שכמוך!
(ואגב, הספר שלי בדרכי אלייך. היום נשלח סוף סוף.)
יווו יעל תודה 🙂
מחכה מאד לספרך
איי ריקי מעורר תיאבון לגולאש.
המבט שלך חודר ולוכד בחדות וברגישות רגעים אנושיים בין בודה לפשט.
הי מוישהלה תודה לתגובתך
אגב גולאש – זוכרת שלאורך הכבישים שמחוץ לעיר הגדולה יש מיליוני דוכנים של
פלפלים אדומים מתייבשים על ווים והררי פפריקה – נא לגלגל את המילה פפריקה בהברה הונגרית 🙂
ריקילה, וואו, הבאת לי טעם אדום של גולאש וריח משכר של פפריקה, שלא לדבר על צלילי הכינור הצועני. תודה.
נעמי נעמי האם דם הוני(גרי) זורם בעורקייך ? כיף לפגוש אותך ברשת
יזוס כריסטוס, ריקי-תיקי. איך "אין ביכולתו של הבן המיוסר לחדור ללבבות מאות האבות (:))) החולפים על פניה כך שישליכו פורינט שחוק לברכיה….".
ה'הבנה' של הצוענייה כי "הדבר למעלה מכוחו" מפגישה בעיניי את מבטה שלה על ההתרחשות עם המבט של הכותבת – שספקנותה לגבי יכולותיו של יזוס כריסטוס, מחלחלות לשיר בצד החמלה על הצוענייה.
כריסטוס, השיר יפה. וכנראה שגם בודפשט 🙂
תלמה 🙂
והצלחה גדולה לבן 🙂
הכי יפים בשיר הם המילים שלך, של ריקי, המילים ששמת בנפשה של הצועניה.
גיורא יקר
תודה לתגובתך החמה