טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

שחרית

 

 

 

בְּלֵב חָרֵד

 

בְּפֶה חָנֵף

 

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת


אָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְאָב

 

אַדִּיר, בַּעַל גְּבוּרוֹת ,גָּדוֹל ,דָּגוּל, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, 

זוֹכֵר יְצוּרָיו, חַי  חָזָק, טָהוֹר , יְיָ צְבָאוֹת, כָּל יָכוֹל, לוֹ הַכֹּל,

מֶלֶךְ  מֵמִית  מְחַיֵּה  מַצְמִיחַ ,נוֹקֵם נוֹרָא, סָר  נִסְתָּר  עַז  עֲנָק,

פַּ
חֲדוֹ נוֹפֵל , צַדִּיק, קָדוֹשׁ, רָם, שָׁלְטָן בידו  שֶׁאֵין זוּלָתו,ֹ
 
תָּמִיד

 

וְאֵין לְאֵל יָדָהּ שֶׁל הָאֵם בְּמִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ  אֶלָּא לְהַקְשִׁיב לְשֵׁם

 

בָּנָה הַנִּשָּׂא בַּעֲזָרָה  עִם שְׁמוֹת חֲלָלִים נוֹסָפִים וּלְהָשִׁיב עַל פָּנֶיהָ 

 

רוּחַ   מִמְּנִיפָה שֶׁעָשְׂתָה להּ 

 

כּוֹתַרְתָּהּ : הזכרת   נשמות

 

 

28 תגובות

  1. שולמית אפפל

    אין אוויר למקרא השיר הזה.
    או שזו רק אני. יום קשה.

  2. מצמרר ריקי, האב האם והבן ששמו מוזכר, ומשקפי השמש והעצב, קשה מנשוא

  3. "וְאֵין לְאֵל יָדָהּ שֶׁל הָאֵם בְּמִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶלָּא לְהַקְשִׁיב לְשֵׁם / בָּנָה הַנִּשָּׂא בַּעֲזָרָה עִם שְׁמוֹת חֲלָלִים" – חושף באיבחה את האסון והופך בבת אחת את האלוהים לאל הגבר, מין אבא צבאי השולח בן אל העקדה. מטלטל.

  4. ונתנה תוקף קדושת היום והוא נורא ואיום" החיבור ריקי בין יום הדין מה שבארמית נקרא יומא- היום, לבין המלחמה הנוראה ההיא, הוא חיבור קשה מנשוא. והזרקור הממקד שלך על אם אחת במשקפי שמש – אוחז בגרון.

  5. שיר חזק ומטלטל ,ריקי במיוחד הבית האחרון, והזכרת השמות בשירך טעונה משמעויות

  6. ריקי, שיר זכרון לנשמות האבודות- הדמעות בורחות מחוץ למשקפיים…

  7. איריס קובליו

    מצמרר

  8. עוצמתי ומחסיר פעימה.

  9. יעל רוזן-בר שם

    מאוד מרגש.

  10. את מציבה שאלה, ריקי, ובצדק: איפה זה שקושרים לראשו גבורות ויכולות? איפה היה הכל יכול כשהאם הייתה צריכה לו שיישמור על יחידה? נוקב, וללא מענה.

  11. דוה עלי לבי

    • התפנית בסוף הופכת את השיר לאגרוף חסר שרירים, . כאב גדול נופל עלינו כידיה הרפות.

  12. שולמית, חני, אמיר, מוישהלה, חנה, תמי, איריס, שחר, יעל רוזן בר-שם, לבנה, לאה, אורה
    חברים יקרים
    אני מודה לכם מקרב לב על תגובותיכם
    הן חשובות לי וכולן מהדהדות צדדים של השיר הזה

    אני רואה את האם הזו לנגד עיני

    מלחמת יום הכיפורים היא הפצע הבלתי ניתן לריפוי של דורנו
    הלוואי והייתי יכולה להגיד שהמדינה השתנתה לבלי הכר אחרי המלחמה המקוללת ההיא , אך לדאבוני אי אפשר לומר זאת
    עוולות , שחיתות, רהב וטיפשות ממשיכים להיות חלק מחיינו הציבוריים גם היום הזה.
    שתהיה לכולנו שנה יותר טובה וחג סוכות שמח

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל