בננות - בלוגים / / פניי משתנים מול הנוף הנשאר קבוע
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

פניי משתנים מול הנוף הנשאר קבוע

 

  

 לאגם הזה של איריס קובליו אני מוסיפה את השיר שלי

 

”תָּמִיד בַּקַּיִץ  מוֹרִיקִים עֲלֵי הָעַרְמוֹן



בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן בּוֹ מַלְבִּין הָהָר בַּחֹרֶף".

 

 

הִיא הִתְכּוֹפְפָה  מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר

 

וְיָשְׁבָה עַל גֶּרֶם הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִיל אֶל הָאֲגַם

 

 

הַגַּלִּים הַקְּטַנִּים הִכּוּ  בְּאוֹתוֹ הַקֶּצֶב כְּמוֹ אָז

 

כְּשֶׁהָיְתָה שָׁם עִם ג"וֹזֶפֶּה

 

 



עַל הַמִּדְרוֹן  מִמּוּל

 

חָדְרוּ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ בֵּין הָעֵצִים

 

כִּתְאוּרַת בָּמָה מְשֻׁכְלֶלֶת

 

וּלְשַׁבְרִיר שָׁכְחָה אֶת פָּנֶיהָ שֶׁהִשְׁתַּנּוּ

 

 

"אֲנִי בְּדִיּוּק אוֹתָהּ יַלְדָּה כְּמוֹ אָז

 

רַק שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת

 

שֶׁיֵּשׁ סוֹף לָאֲגַם הַזֶּה"

 

הִיא נִזְכְּרָה בְּחֶמְלָה בְּמִכְנָסָיו שֶׁל ג"וֹזֶפֶּה

 

שֶׁתָּפְחוּ כְּנֶגֶד יְרֵכֶיה,ָ

 

בּוֹר נִפְעַר בָּה

 

וְגִעְגּוּעִים הֵצִיפוּ אוֹתָהּ 

 

כְּמוֹ מֵי יָם הַמְּצִיפִים  גֻּמּוֹת יְלָדִים בַּחוֹל

 

 

 



"אֲנַחְנוּ כֹּה קְרוֹבִים ג"וֹזֶפֶּה"

 

לָחֲשָׁה לְעַצְמָהּ

 

"כְּמוֹ שְׁתֵּי יַבָּשׁוֹת קַדְמוֹנִיות שֶׁנִּתְפָּרְדוּ".

 

 

 

 

 

 

 

 

82 תגובות

  1. סיגל בן יאיר

    אני אוהבת את הניחוח של השיר הזה, כמו זכרון רחוק של משהו שכמעט היה או היה ואתה לא יכול להיזכר במדויק. רק לשרטט קווים בדימיון, כמו הציור היפהפה שמשלים אותו. כמובן לא יכולה להימנע מלשמוע במחשבתי איך את קוראת אותו.

    • אהלאן סיגל
      הקלות המתוקה הזו של התגובה המיידית
      איזה כיף 🙂 תודה סיגל

  2. יפה השיר, ויש בו רוך וחמלה ותמציתיות ושאר רוח…

    • אוהבת כל מילה בתגובתך
      תודה גדולה סבינה
      עוד מעט תרד השבת על גבעת גינוסר
      שתהיה שבת שלום

  3. יפה מאוד השיר והציור משלים אותו. אני מוצאת את תמציתו בשורות האלה:

    "אֲנִי בְּדִיּוּק אוֹתָהּ יַלְדָּה כְּמוֹ אָז
    רַק שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת
    שֶׁיֵּשׁ סוֹף לָאֲגַם הַזֶּה"
    ………………………..

    "אֲנַחְנוּ כֹּה קְרוֹבִים ג"וֹזֶפֶּה"
    לָחֲשָׁה לְעַצְמָהּ
    "כְּמוֹ שְׁתֵּי יַבָּשׁוֹת קַדְמוֹנִיות שֶׁנִּתְפָּרְדוּ".

    בהם אני רואה את כל סיפור האהבה, הנוגות והעצב.

    • תודה רבה לוסי
      גם אני חושבת כמוך:
      שהצבעת על שתי נקודות "הנד-נד" של השיר
      שבת שלום

  4. מאוד אוהבת ומתחברת לכתיבתך ריקי. את מספרת סיפןרים קטנים ויפהפיים.

  5. אני מתפעל כל פעם מחדש מהיכולת שלך להעביר ברישום עדין כל פעם אוירה ותקופה אחרת. למרות שניתן לזהות את הסגנון-אין השירים דומים זה לזה ודווקא בגלל דרכם העדינה הם נחרטים.

    לפני מספר חודשים פרסמתי כאורח אצל דפנה שחורי שיר שיש בו מוטיבים דומים:
    בסרטו, אומבריה:

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=129&itemID=6741#post6741

    האם יש אפשרות שתצלמי את עצמך קוראת את השיר (אני מבין מסיגל שזו חוויה נהדרת) ותעלי את זה ליו טיוב?

    • ושכחתי לציין את הציור המקסים של איריס קובליו שמזכיר לי את הציורים -רישומים של נחום גוטמן.

    • נכנסתי לקישור וקראתי את שירך בהתפעלות גדולה
      אכן אח לשיר שלי
      ובאשר להקלטה , יעבורו עוד זרזיפי מים רבים בירדן עד שאצליח לעשות משהו מהסוג הטכני הזה 🙂

  6. סקרנית

    מיזה גוזפה?

  7. ריקיקירתי, שרטטת בטרקיז (שילוב של תרכיז וטורקיז) מילולי את תמצית הערגה אל מה שהיה ולא יהיה, אל הבלתי מושג, הכמיהה אל עדן או עידן אבודים: "כְּמוֹ שְׁתֵּי יַבָּשׁוֹת קַדְמוֹנִיות שֶׁנִּתְפָּרְדוּ". והטורקיז האגמי היפהפה בציור כמו ממחיש את הפער-תעתוע-אשלייה בו הכוח המדמה מתעלה על המציאות, הקרבה והמרחק, ויוצר אותה מחדש בבחינת הושט היד וגע

    • מוישהלה מוישהלה
      אבחנת היטב ומדויק : געגועי לטורקיז 🙂
      אומרים שיש טורקיז אחר …והם צודקים 🙂

  8. אוי גוזפה והבור הפעור, סרט שלם רץ לי במח מהשיר שלך ריקי,היא האגם וגם הילדה שהיתה, מלא כוח השיר וגעגוע

    • והאגם של איריס, הקרוב כל כך וגם הרחוק כמו געגוע ליופי

      • מרגש ריקי, סיפור הנוף הליכאורה סטטי כאפשרות להיזכרות במה שחלף, ריגוש גדול באגם, משתלב עם הציור של איריס.

        • ריקי
          יפה השלוב שלהציור והשיר
          אני חשה המון פיזיות בשיר את הגופניות והערגה
          וצורותהמרחקים

        • זה נכון : הסטטיות מול הדינמיות
          זו הבחנה המתאימה לי לשיר
          תודה אורה

      • ג"וזפה והבור הפעור- נשמע סרט אימה
        לא חני ? סרטים רצים גם לי בראש …:)

  9. שולמית אפפל

    ריקי, אין לך אלוהים…כשאת כותבת על סקס. ענוג ורוטט. בחיי!

  10. יופי של שיר, ריקי, מלא ערגה ורוך, ממש כמו האגם של איריס. אהבתי במיוחד את מכנסיו התופחים של ג"וזפה כנגד ירכייך, אבל מדוע הזיכרון המשכר הזה מעורר בך חמלה?:)

    • יפה שירך ריקי מביא אלי את ניחוחות האגם של אלזה מורנטה וגוזפה שלה האגם כנוף חיצוני אבל , גם כמראה פנימית המשמרת זכרונות העבר, וכמה זכים שני הנאהבים הצעירים על יד האגם(תאור מכמיר של מכנסיו התופחים אל מול ירכיה)
      ציור האגם של איריס ,יפה אף הוא ומרהיב בצבעיו

    • תודה יעל יקירתי
      חשבתי שתאהבי את התפיחה 🙂

      ועכשיו שאלה : לשם מה נכרתו דונמים שלמים של יערות גשם ,נשפכו גלונים של דיו ונכתבו מאות דוקטורטים , אם לא כדי להסביר לך שבשיר יש דובר ויש כותב .(להלן: המשורר)
      ובמילים אחרות הירכיים שלי היו במקום אחר בעת ההתרחשות 🙂

    • נעמי תגובתי אלייך דלגה קדימה
      בטח תדלג שוב

  11. מירי פליישר

    שיר יפה ונוגע. אמיתי.

    • מירי פליישר

      הוא גם נוגע ברישום העדין של איריס ושניהם מרחפים. אם כי השיר-הכותבת גם נופלת משם.

  12. יש בשיר הזה הרבה סימני אהבה, והרבה סמני פרידה והרבה סימני שאלה, והוא מותיר את הקורא מרגיש, ועצוב ותוהה, עם הרבה געגוע ובלי תשובה.

  13. ריקי יקרה,
    אחד השירים הגדולים שלך. אך יש בו משהו מן האבדון הגורלי שעושה לי נורא עצוב. כמו מבט של האחרים על חייך. כמו שהם נראים מבחוץ.
    אהבתי.

  14. אהוד פדרמן

    האגם עם גליו הקטנים גורם להשתקפויות מתנדנדות בין אז לעכשיו, בין שם לכאן – של הנוף, של הדוברת ושל זכרונות אהבה לדמות שהיתה כה קרובה אך שמה נושא ניחוח זר ומרוחק.

    היטבת לשיר שיר אודות געגועים מתעתעים , ריקי.

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל