כשביקרתי בתערוכה של לוסי שוחחנו על סוגיית החתימה על עבודות
לוסי לא נוהגת לחתום על חלק מעבודותיה וסיבותיה המעניינות איתה
אני קוראת את הספר :"הארנבת עם עיני הענבר"
(מאת אדמונד דה ואל) ושם קראתי כך :
"רובם חתומים- רגע הבעלות כשהאמן סיים את הפסלון ונפרד ממנו. יש נצקה , עשוי עץ, המתאר איש יושב ומחזיק דלעת בין כפות רגליו. הוא רוכן מעליה, ושתי ידיו על סכין הנעוץ בחציו בתוך הדלעת. זו עבודה קשה , המאמץ ניכר בזרועותיו, בכתפו ובעורפו : כל שריר מתרכז בלהב. באחר נראה חבתן עובד על חבית לא גמורה בקרדומו. הוא יושב ורוכן אל תוכה, מוקף בה, מצחו מכווץ מרוב ריכוז. זהו תחריט בשנהב שמציג את מהות הגילוף בעץ. שני הפסלונים הם מעשה גמור על נושא הבלתי מוגמר.
תסתכל ,הם אומרים , הגעתי לשם ראשון-וההוא בקושי התחיל.
כשמגלגלים אותם בין הידיים, יש משהו מענג באיתור המקום שבו מוקמו החתימות- על סוליה של סנדל,
קצה של ענף,ראש-חזה של צרעה- כמו גם המשחק שבין משיחות המכחול. אני חושב על מהלכי היד כשחותמים את השם בדיו ביפן-המכחול הגורף את הדיו , רגע המגע הפוצץ הראשון, השיבה אל קסת האבן-ומתפלא שאפשר לפתח חתימה ייחודית כל כך בכלי המתכת העדינים של יוצר הנצקה"
על ה- נצקה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A6%D7%A7%D7%94
ריקי, נחמד שחשבת עלי וזה אומר שהמחשבות שלי, נתנו לך חומר למחשבה.
אבל מתקנת: אני חותמת על כל העבודות בסופו של דבר, לפני תצוגה או לפני מסירה. אבל לרוב (95%) בגב העבודה.
אני מבינה ומזדהה עם ההתרגשות מהפסלונים הקטנים האלה. היפנים ידועים בחשיבות ה"מידה".
יפה
תודה על התיקון לוסי
נכון, הבהרת לי שמסיבות מובנות את לא חותמת בחזית העבודה אלא מאחוריה
אני חותמת על זה 🙂
ריקי יקרה, אני ממליצה בחום על הספר"מציאות רבה מאד" של הדס עפרת. מצוי כאן חומר מעניין על חתימה
שבת ברוכה
עפרה
מכירה את האמן המעניין הדס עפרת
לא מכירה את ספרו : "מציאות רבה מאד"
תודה עפרה יקרה על ההפניה
נראה לי מאוד מרתק הספר הזה
ואף אמנות הנצקה
יש אמנים כל כך יחודיים שאפשר לזהותם גם בלי החתימה
מענין מה היו סיבותיה של לוסי זה שווה פוסט בנפרד
אני מצטערת שלא יכולתי לבקר בתערוכה ,ההפסד כולו שלי
עומס ארועים משפחתיים לידות וכו..
בתערוכות הבאות אינשאללה
שבוע טוב ומבורך
חנהלה יקרה
מקווה שרק שמחות מנעו ממך להגיע לתערוכה
נקווה שלוסי תציג בקרוב עוד אחת !
חיבוק
שיר רלוונטי מתוך החוברת של פסטיבל ירושלים לשירה 5, שיצא זה עתה:
דנה גולדברג // שיר מס' 3
בגיל תשע יָצָאת החוצה בַּבָּרָד.
אמךְ עמדה בחלון וראתה
כיצד נרטבת גופיית הפְלָנל.
הקור הסתמן בָּעור וּבִשדי הילדה שלךְ
כמו אמן החותם בקדמת ציור.
———–
שבוע טוב
הי גבריאלה
כשמדברים פתאום מתקבצים דברים ונקשרים זה בזה
הדימוי של דנה גולדברג
"הקור הסתמן בָּעור וּבִשדי הילדה שלךְ
כמו אמן החותם בקדמת ציור."
יפה בעיני מאוד
ותודה רבה שהבאת