טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
אֲבִיבָה
עוּרִי
אוּרִי
אֲבִיבָה
בִּתֵּךְ זְקוּקָה לָךְ
בעקבות הפוסט המרגש של דן לחמן http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17830&blogID=275
על אביבה אורי החלטתי להעלות את השיר
שנכתב לפני חודשים אחדים
באמת שלא הכרתי את הפרטים המרתקים שדן כתב עליהם ובוודאי לא הייתה לי שום ידיעה על יחסי
האם והבת , לכן אני מקדישה את המילים הללו לרחל ימפולר בהערכה רבה על ספרה
גם אם לא ברור לי טיב היחסים בין אביבה לבתה, השיר עומד בפני עצמו, והוא חזק.
תודה גליה, תגובתך מחזקת אותי
האמת שחששתי בשל העובדה שהשיר מתייחס אל אשה חיה אך המאמר של דן לחמן נתן לי "גושפנקא"
שיר קצר ואומר הרבה, ריקי, יחסי אמהות -בנות הן נושא טעון מאוד וכמה יצירות קולנועיות תארו זאת למשל "סונטת סתיו" של ברגמן גם יחסיה של הסופרת דבורה בארון ובתה שנותרה רווקה ושרתה אותה עד יום מותה היו ידועים
אולי הספר יגשר
זה בהחלט נושא מורכב ומרתק
דבורה בארון היא דוגמא טראגית וקיצונית בכלל ולמערכת יחסי אם בת בפרט , בעצם לא בפרט !
גם ספרך היפה "לאורה" עוסק בנושא טעון זה
ועכשיו – נקרא את שם הספר לא כשם פרטי אלא כשם עצם מופשט + כינוי רומז לאורה – עם מפיק בהא 🙂
ואוו חפרתי !!!!
שיר מצוין
תודה כוכבית !
ריקי יקרה "לאורה" עם מפיק בה"א היה שם הראיון שלי על הספר ב"מקור ראשון"(נחום מוכיח) כשלאורה היתה תינוקת בת שבועיים
מדהים הקשר האסוציאטיבי
שבת יפה לך
יפה השיר. קראתי את הספר. הבת בכל אופן שרדה. אביבה אורי היתה מהגדולות באמניות ישראל. אולי יש מחיר..
תודה מירי
אשמח מאד לשמוע ממך מה עושה אותה לאמנית גדולה
מכיון שאני אוהבת מאד ציור אבל מרגישה שלא מספיק מבינה השאלה הזו מטרידה אותי ומסקרנת
ריקי
אבסטרקט אקספרסיבי ביותר בעיקר בשחורים שלה. עוצמה מטורפת כמעט. יחידה בדורה. אמנותה ניכרת מרחלוק. ישר רואים זה של אביבה אורי. אישה מלכה אמא לא משהו. לא כולם נועדו להיות הורים. בעלה הנדלר מפרנס באמצעות מכירת ציורים מדלת לדלת. מדרס לרגליה מבחירה. בת מקופחת ומורחקת שמצאה לבסוף את עצמה. קראתי בספרה.
האמנות אצל אביבה אורי במקום ראשון. זכתה למקום,אבל לא נראה לי שחייה היו טובים.
הציורים שלה לא עובר זמנם. חדשניים לתמיד.
בי מירי
אני תופסת טרמפ על שאלתי ותשובתך כדי לפרסם מכתב שכתבה רבקה ססובר פלד שהתפרסם במדור קוראים כותבים ב"הארץ" מיום שישי האחרון בעקבות שיח ושיג שהתנהל בין אריאל הירשפלד לרותי דירקטור , אני חושבת שהוא רלבנטי , מכל מקום הוא נאה.
רבקה היא ציירת מחוננת וחברת ילדות שלי)
על ציור מהתבוננות בחיים וציור מהתבוננות בצילום
תשובה לשאלתה של רותי דירקטור
"לא לצייר על פי צילום, אלא רק מתוך התבוננות בטבע, למה?"
('רמברנדט במאה ה-21', מוסף 'הארץ' 20.8.10)
לראות ציור על צורותיו, גווניו, עם כל הניואנסים שמרכיבים אותו ומבטאים את תכניו של האמן- הוא מקצוע . חוקר ומפרש רעיונות באמנות העכשווית- הוא מקצוע אחר. הבעיה היא כאשר אלה האחרונים (רואים ו)מפרשים ציור דרך מושגים ותובנות שרכשו בתחומם. האוצרת רותי דירקטור תמהה כיצד אנשי ספרות נהיו דובריו של הציור הפיגורטיבי המודרני- ואכן, לא די בכלים ספרותיים כדי לראות ציור. אך, ממש באותה מידה, אין די גם בכלים בהם מבינים וחושבים על אמנות מושגית כדי לפרש או לבקר ציור זה.
רותי דירקטור נזעקת על הטוענים כי צריך לצייר רק מן הטבע ולא לפי צילום.
אני מסכימה לחלוטין עם המבקרת המתקוממת כנגד הדוקטרינות של 'עשה' ו'אל תעשה'. באמנות מותר הכול, ולפיכך בוודאי שטיפשי לאסור על ציור מצילום- וכבר ורמיר השתמש בסוג של לשכה אפלה, כעזר לאמנותו. אך כל מי שמצייר מן הטבע, או מן החיים (כלשונו הנבונה של אריאל הירשפלד)- יודע כי דברים שונים מאד הם. הצילום הוא בעצמו רק דימוי (שכבר עבר השטחה) של המציאות: יש בו בחירה של עין הצלם, יש לו פרופורציות שקבעה עדשת המצלמה, יש לו צבעים שנקבעו בפיתוח.. ציור על פי צילום/ עם צילום/ בעזרת צילום- עושה שימוש לא בראיית המקור, אלא בתרגום שלו, שנעשה כבר במדיה של הצילום. ציור מתוך צילום לעולם לא יחליף ציור מן הטבע החי, אם כי אין זה אומר, שאין בכוחו להיות אמנות טובה. (השאלה הנכונה היא למה עושים מה שעושים..)
ואילו הציור מהתבוננות ישירה בטבע- או בחיים- הוא פירוש ישיר , בלתי אמצעי של אלה, כפי שהם נראים בעין המתבונן, ולא בעין המצלמה. ההתבוננות המעמיקה מרתקת וחדשה, חד פעמית לעולם. היא לא חיקוי המציאות- אלא פירוש המציאות, תיאור המציאות בשפת הציור. כפי שאיננו חדלים להתרשם מהעולם סביבנו, אין הצייר המתבונן חדל מלהתעניין במראה עיניו, ולספר אותו/ לשיר אותו/ לתעד אותו-לפי נטייתו, הבנתו ועולמו האמנותי. תהליך ההתבוננות ומעשה הציור הם שמעניינים אותו, ואין להם תחליף בשפה אחרת. אי לכך, לא פרטי הפרטים ולא הדיוק לכאורה, הם שעושים ציור לאמנות רלוונטית או לא. המבקרים אשר אינם אמונים על התבוננות במעשה הציור, חושבים שזיהוי הדימויים בציור והקשרם הרעיוני, מספיק כדי שיוכלו לשפוט את היצירה. הם כלל לא רואים את הערכים המופשטים, את עולם האיכויות העמוק והאינסופי, האינטלקטואלי והפסיכולוגי, הרוחני כמו היצרי, שציור טוב וחד פעמי יכול להכיל.
לצערי, בגלל הקושי להתבונן, נוצרו בעבר, ונוצרות גם היום, אסכולות המכתיבות התבוננות מסוימת, שמביאות לעולם ציור ממוחזר ולא בהכרח מעניין. גם העולם המודרני המתאפיין בקוצר רוח ובריבוי הרעשים, וגם עולם האמנות שזרם לכוונים חדשים- לא מקל על האמנים המציירים עכשיו מהתבוננות. אך באותה מידה שטיפשי לחזור למאה ה-17, טיפשי לראות כל ציור מהתבוננות כשואף לחזור למאה זו. כוחנית ושרירותית היא עמדת המבקרים השוללים מלכתחילה אפשרויות ביטוי מעניינות וחדשות בציור מן החיים. העובדה היא, שלמרות הקושי מחד ומיעוט מחיאות הכפיים מאידך- הציור מן החיים- חי! 'המעודכנות האינטלקטואלית', שמתיימרת להוביל את עולם האמנות העכשווי, ראוי לה שתהפוך ל'פתיחות אינטלקטואלית', ותתחיל לחשוב גם על הציור העכשווי, ובעיקר-לראות אותו.
רבקה ססובר פלד
ציירת, מרצה ב'בצלאל'
מבשרת ציון, 26.8.10
מוזכר לטליטא קומי
יפה ריקי.
(חבל שאת לא יכולה לבוא אתי מחר…)
טליתא קומי !
איזו אסוציאציה מעולה , תודה !
כנראה הצליליות הזו פעמה בי כשכתבתי
מתאים לי לגמרי 🙂
כמה קצר ככה נפלא,
תודה חני יקרה
מאחלת לך שנה טואובה 🙂
צירוף מקרים מעניין, ריקי. ועוד יותר מעניין מדוע הבאת את קריאת ההצילו של הבת. מה את יודעת, שאנחנו לא? ואכן במשיחה קצרה נאמר הרבה. עורו הלבבות.
הי לבנה
תודה על תגובתך
אני התרגשתי למקרא מאמרו של לחמן וכמו כן באמצעותו התוודעתי לכך שביתה כתבה ביוגרפיה עליה
אחרי מאמרו אני יודעת דברים שלא היה לי מושג עליהם לפני כן אלא סתם "אינטואיציה"
שנה מתוקה ופוריה שתהיה לך לבנה יקרה
השיר אכן קצר וחזק ועכשיו אקרא את דן לחמן מסוקרנת וחוששת. אי פעם הייתי ידידה טובה של רחל. מקווה שהיא בשלום על אף תיק האם.
הי ענת
תודה על תגובתך 🙂
האם קראת את המאמר של לחמן ?
מה את אומרת ?
שתהיה לך שנה מצויינת במיוחד 🙂
איזה אומץ!
הי אמיר
זה אומץ ????
האמיצים והיפים – זה אומץ !!! 🙂
(זוכר את סדרת הטלויזיה בת 4567 הפרקים ? ועוד איזה אומץ ! )
מענין העיתוי ריקי, שתהיה לך שנה מוארת, אוֹרי ועורי דברי שיר.
תודה אורה יקרה
וגם לך שנה נפלאה שנה של יצירה והצלחה 🙂
יופי של שיר תגובה לפוסט המרגש של דן לחמן.
עורי עורי, דברי שיר, ריקי 🙂
תלמתינו היקרה
הימים חולפים שנה עוברת אבל המנגינה אבל המנגינה אבל המנגינה לעולם נשארת !?
לא יודעת למה זה בא לי עכשיו בראש
יתכן שלרגל השנה החדשה העומדת בפתח ?
יתכן !
תלמה יקרה שתהיה לך שנה של התחלות והצלחות של מנגינות והרמוניות שטרם ידעת כמותן 🙂
שבע מילים ועוצמה גדולה.
תודה שחר מריו
מה שבע ? השלם את החסר :מה כ..:)
שנה נפלאה מאד שחר
שנה של יצירה והמשך שגשוגה
של אהבה ובטחון בה !
מקסים, בקריאה ראשונה נחרט במוחי והולך איתי.
המקצב, מזכיר גם לי את טלילא קומי
אכן במשיחת מכחול, נברא עולם קטן
תודה גדולה שרון
שוב : מחבקת את האסוציאציה לטליתא קומי !
מאחלת לך שנה טובה במיוחד
שנה של יצר ויצירה 🙂
היי ריקי
אני מכירה אותנ אישית את רחל ימפלר.
להתראות טובה
ריקי, הכי חשוב שהשיר ממש מדייק את בסיפור, חבל שהיא לא אמרה לעצמה… עורי … יש לך חיים, לא רק את את את…
להתראות טובה
הי טובה
תודה !
כמה את צודקת אני מתארת לעצמי איזה סרט קשה זה לגדול עם אמא של אני אני אני
שנה טובה טובה יקרה
שנה של מוסיקה שתעיף לנו את הלב מהמקום 🙂