צירי חיים מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים

        עִתּוֹן בַּשֶּׁמֶשׁ פָּנָיו וְחַיָּיו דֹּוהִים  עַד לֵיִל, בָּא יוֹמוֹ.                                          

       הנדסת המישור  פַּעַם הָיִיתִי אֶחָד. אַחַר כָּךְ נִשְׁבַּרְתִּי לִשְׁנַיִם. נָע בְּקַוִּים מַקְבִּילִים כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְרַסֵּק. לִפְעָמִים, אֲנִי דַּוְקָא רוֹצֶה, לִפְעָמִים מְקַוֶּה שֶׁאוּלַי הִשְׁתַּנּוּ חֻקֵּי הַנְדָּסַת הַמִּישׁוֹר.                            

  רק בישראל 2. או: איך וכמעט נכנסתי לכלא לפני כחודש קיבלתי שיחת טלפון מענבר קצינת חינוך בכלא באר שבע. שלום גיורא, אמרה, קיבלתי את הטלפון שלך מ"עם עובד". אנחנו רוצים להרחיב את מאגר המרצים שלנו, נשמח מאד אם תהיה מוכן להופיע בפני אסירי הכלא. אני בחור טוב, מתמסר בקלות, והייתי גאה בכך שאני "בזיכרון" של מישהו בהוצאת "עם עובד". ...

    שלום לכולם בדיוק לפני שלוש שנים התוודעתי ל "בננות". הגעתי לכאן לאחר שקראתי באינטרנט שיר יפה של שחר מריו מרדכי. גילגלתי בגוגל והגעתי אל הבלוג שלו כאן. הגבתי על אחד משיריו, הוא התלהב כשחשב שמדובר ב"גיורא פישר" ראש המועצה המיתולוגי של הקריות. נדמה לי שהוא קצת התאכזב כשגילה שמדובר בסתם מושבניק מהדרום. אך הסכים בטובו לארח אותי בבלוג שלו. ...

    בחדר הכושר מַבִּיט בַּצְּעִירִים מְלֵאֵי הָעֱזוּז הָרָצִים עַל הֲלִיכוֹן לְיָדִי. וַאֲנִי, הַיּוֹדֵעַ שֶׁצָּב וְאַרְנָב יַגִּיעוּ לְאוֹתוֹ קַו סִיּוּם, מוֹרִיד בְּהֵחָבֵא אֶת מַד הָעֹמֶס הַקָּצוּב לַמִּינִימוּם. הוֹלֵךְ לְאִטִּי אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הַטּוֹב קוֹרֵא בְּסֵפֶר שִׁירָה הַמֻּנָּח עַל מַד הַזְּמַן שֶׁנִּשְׁאָר. ועל הולדת השיר תוכלו לראות בקישור הבא http://www.youtube.com/watch?v=uj0-SxBTfEI          

מתנת עניים   כָּל כָּךְ מְעַט נֶחָמוֹת יֵשׁ לָעוֹלָם לְהַצִּיעַ עֲבוּר מַה שֶּׁקָרָה וּמַה שֶּׁעוֹד יַגִּיעַ. לָכֵן, לִפְנֵי שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה אוֹ יִשְׁתַּבֵּשׁ אַאֲפִיל אֶת הַחֶדֶר שֶׁל שְׁנֵינוּ- נְקוּבֵי אוֹתָן מִלְחָמוֹת וְאֶתֵּן לָרַדְיוֹ לְנַגֵּן אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁיְּלַוֶּה בִּמְדֻּיָּק אֶת תְּנוּעוֹת גּוּפֵינוּ עַד זִרְמֵי דֶּמַע יִפְרְצוּ מִתּוֹךְ הַנְּקָבִים.                                                מתוך :"אחרי זה" הוצאת "עם עובד" 2010

שיר אחד מַהְפֵּכָה לֹא תֹּאהַב אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה. מַהְפֵּכָה רוֹצָה שִׁירַת שׁוּרוֹת קְצוּצוֹת דַּק דַּק בְּמִקְצָב שָׁקוּל וּמְהֻדָּק כֻּלָּם בְּיַחַד: יָדַיִם לְמַעְלָה, לַצְּדָדִים וְהוֹרֵד הוֹרֵד הוֹרֵד וְעַכְשָׁו כֻּלָּם: הוֹסֶף הוֹסֵף  הוֹסֵף עַם אֶחָד! לֵב אֶחָד! !!!!שִׁיר אֶחָד!!!!                  

       לו היו לי שתי פרוטות הייתי קונה באחת מהן לחם כדי לחיות ובשניה פרח, כדי שיהיה לי למען מה לחיות (פתגם יפני עתיק)  שירה ורֵיחַ   אִמִּי הִטִּיפָה לִי: מְסַפְּרִים עַל הַהוּא, שֶׁמִּכֹּל זֶבֶל עוֹשֶׂה כֶּסֶף (וְלוֹ, כַּיָּדוּעַ- אֵין רֵיחַ) וְאַתָּה בְּנִי, מִכֹּל זֶבֶל עוֹשֶׂה שִׁיר. הַכִּילַי יוֹצִיא רַק פְּרוּטָה עַל הַשִּׁיר וְיִהְיֶה לוֹ בַּיָּד פֶּרַח, וְאַתָּה ...

    בשבח הרחמים העצמיים אוֹי, כֹּל כָּךְ בָּא לִי לְהִתְמַלֵּא בְּרַחֲמִים עַצְמִיִּים. שֶׁיָּצִיפוּ אוֹתִי! שֶׁיַּגִּיעוּ עַד נֶפֶשׁ וִיְכַסּוּ אוֹתָהּ בְּמַיִם שָׁפִירִים. אֲבָל אֲנִי לֹא מַרְשֶׁה. מְפַחֵד, שֶׁכָּמוֹנִי תִּהְיוּ בֵּין הָאוֹמְרִים: יַלְדּוּתִי, גֹּעַל-נֶפֶשׁ מַיִּם עָכוּרִים וְכָךְ- בְּיַד חֲזָקָה  אֲנִי שׁוֹאֵב וְשׁוֹפֵךְ כֹּל טִפַּת חֻלְשָׁה. אַךְ כֹּחִי הוֹלֵךְ וָדָל,  הֱיוֹ נָא טוֹבִים אֵלַי   וְאִם לִפְעָמִים תַּרְגִּישׁוּ כָּךְ, אַתֶּם, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי! ...

    צִפּוֹר ממחוזות אחרים הֲיִתָּכֵן שֶׁצִּפּוֹר הַטּוּרְקִיז הַנְּדִירָה שֶׁהִגִּיעָה מִמְּחוֹזוֹת אֲחֵרִים שָׁעוֹת- אַחֲרֵי מוֹת נִשְׁלְחָה כְּסִימָן לַחֲזֹר וּלְקַנֵּן מוֹל חָלוֹנִי? הַלְוַאי וּבֵין שְׁתֵּי הַנְּקֻדּוֹת עוֹבֵר רַק קַו יָשָׁר אֶחָד.                                                                 ...