צירי חיים מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים
מנת יתר
סיפור אמיתי:
אתמול בבוקר צלצל הטלפון בביתי:
קול נשי חביב ואדיב שאל: האם אני מדברת עם גיורא פישר?
כן, עניתי
אני מדברת ממשרד ראש הממשלה, רציתי לתאם איתך פגישה.
וואו, אמרתי בליבי, ומיד נשכחו ממני כל המילים הרעות שיש לי להגיד על נתניהו.
יש האומרים שחייו של אדם עוברים לפניו בשנייה שלפני מותו.
תהליך דומה עברתי (טפו טפו טפו) באותה שנייה.
כל העקרונות שלי נגד פגישה עם נתניהו (או שיצחק לאור יכתב עלי ביקורת) נמחקו תוך רגע ועברו תהליך של "חינוך מחדש".
כמו ב"אח הגדול" (1984) התמסרתי בשקיקה לרעיון שאפסע בחדר האורחים המכובד
(דבר אחד בטוח, עניבה אני לא אשים על צוארי, גם בחתונה שלי סירבתי לשים עניבה, אז שם?
טוב, אולי בעצם כן אשים)
-האם אתה יכול ביום א' הקרוב בשעה תשע בבוקר להפגש עם אריק ממשרד ראש הממשלה לתחקיר ביטחוני בקשר לתלמידה שלך יפית שפירא? היא מבקשת לשרת ביחידה הדורשת סיווג ביטחוני גבוה ,וציינה את שמך כמחנך וממליץ.
הבנתי באותו רגע שאני נמצא בבעיה
אמרתי לאשתי שאם לא אמצא בדואר היום מכתב מעמוס עוז
או משהו בעיתון , אכנס לקריז,
אני זקוק למנה היומית!
בעיה!!
אבל (רק להיום) נפתרה הבעיה:
במוסף "תרבות" של "מעריב" יש פינה קטנה שקוראים לה "שבוע טוב ,המומלצים של תרבות מעריב". מספר שורות על אירועים מומלצים.
תחת הכותרת "שירים פשוטים" מופיעים הדברים הבאים:
"גיורא פישר כותב שירים פשוטים. זאת לא אמירה ביקורתית וגם לא חוות דעת: הם פשוט כאלה, קצרים,לא מסובכים, אבל גם דוגמה מצוינת לאותה אמירה מוכרת בדבר המעט שמחזיק מרובה.
פישר כותב את מעברי הזמן בשירים אישיים מאד, שנעים מן המתבן בחורף ומהזכרונות מההורים, עד ג'נין והזיכרונות מהבן ש:
"מאז שאבד
אני כבר לא מסוגל
לראות כאחד האדם".
ובתווך המשק כולו והרפת וקצין העיר
ואין צורך להכביר במילים."
מישהו למעלה הרגיש כנראה שאלו אמנם מילים יפות, אך הן לא מספקות את מלא המנה היומית ולכן סידר ששלמה ניצן יקרא בפינתו ברשת ב' את השיר "רכב ישראל ופרשו"
http://www.iba.org.il/bet/?entity=643653&type=288
הוא קרא את השיר מעט יבש מדי (לטעמי) אבל זה בודאי עדיף על רטוב מדי.
טוב, היום הוא יום השבת. אני לא מצפה שיוציאו מהדורה לכבודי ויחללו את השבת.
אבל מה אעשה ביום ראשון?
האם זה שמה ה'אמיתי' של התלמידה? אם כן, נראה שעדיף להעלימו.
שבת שלום
נו באמת,
זה הקרדיט שאני מקבל ממך?
שבת שלום גיורא
האם אני חשה שמץ מבוכה מריבוי ההתייחסויותת לשירים ולספר? עזוב אותך! תהנה מכל רגע. המשך לשלוח קישורים לכל מילה שתעלה ברשת או הפניות לטקסטים ע"ג הנייר הישן והטוב. שחו"ח לא יקרה שאחת מהן תעלם מעינינו…
שלום חני
זו לא מבוכה מהפירסומים, אני מאד מאד שמח בהם, ביחוד כי הם מאד טובים.
אני יותר נבוך ממה שזה עושה לי, שאני מתחיל להנות מהם.
הרי לימדו אותנו ש"אסור להשוויץ"
אני מוצא את עצמי כמו שכתבתי בשיר
"גאה במיוחד"
גאה במיוחד
אֲנִי רוֹאֶה אֶת אִמִּי לְעִתִּים רְחוֹקוֹת
מַבְלִיחָה בִּקְצֵה סִמְטָה יְשָׁנָה
בִּכְפָר קָטָן בְּאֵירוֹפָּה.
אַף קוֹלָהּ דָּהָה וְלֹא נִתָּן לְשִׁחְזוּר
מִסְּלִיל הַזִּכָּרוֹן
אֲבָל עֲדַיִן אֲנִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי
גֵּאֶה בִּמְיֻחָד
כְּשֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי
לֹא לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרֶיהָ
גיורא, הצחקת אותי עם ביבי 🙂
ובקשר למנה היומית: תמיד תוכל להיכנס ל-ON DEMAND בקול הקמפוס ולהתמכר לעצמך שוב ושוב
היי ללי
הבנתי שזה יעלה לאינטרנט רק עוד שבועיים.
מה אעשה בינתיים?
נכון. אני מציעה שאם ייוותר עד אז איזה יום ריק, מישהו כאן בבלוג יכתוב משהו על הספר.
רעיון נחמד, אבל אני חושב שהגיע הזמן שאתחיל בתהליך הגמילה.
אני מחפש קבוצת תמיכה
כדי ללמוד ממך שיעור באירוניה עצמית – נראה לי שזה עוזר.
כי למילים טובות, כולנו מכורים. או לפחות: גם אני.
זאת לא חוכמה "להתמודד" עם מחמאות. הבעיה היא מה קורה כשמקבלים ביקורת ודחיה.
כידוע לך (ראי מקרה העורכת המכובדת)
אני מתנהג אז כאחרון המאפיונרים
דווקא כן, גיורא, לדעת לקבל מחמאות ושבחים זה כן חוכמה ולא מובן מאליו.
ממש מאפיונר, LOL
באיזה מקרה עורכת מדובר?
כמו שאמרנו בילדותנו:
"סוד כמוס לפרה ולסוס"
פעם, אחרי מותי, כשמישהו יעשה עלי דוקטורט הוא ימצא במגרות אצלי מכתב דחיה איום ונורא על כישורי הפואטיים.
הנה קטע נבחר(מילה במילה)
ומי שמסכים עם הדברים של הכותבת, לא חייב להגיב-:)
"השירים שבהתחלה סובלים מבנאליות בולטת וטיפול נדוש בתכנים. לקטור העיר שאין אפילו עדות למיומנות שירית. ובחלק הראשון יש כמה שירים מגובשים- ואלה בולטים על רקע הטיפול שאין בו חידוש, וגם "הכלים" נדושים. אפילו שירי השכול, שללא ספק נובעים ממקור שבור וכאוּב ואבֵל אינם מצליחים להתרומם.
בקיצור-המכלול חיוור ולא עבר את השלושה"
בנאלי שאומרים על שירים שהם בנאליים.
אתה במקום הנכון…
גיורא שלום, לפי הנימה האירונית נראה לי שאתה אחד מאלה שלא מאבדים פרופורציות. יחד עם זה, יש בהחלט בעיה עם להתחיל גבוה. שמעתי פעם מאחד שטיפס לפסגת האוורסט שאלה שחוזרים משם הם המתכננים את הדרך חזרה תוך כדי טיפוס וגם שהדרך למטה היתה לו קשה יותר.
עם יד על הלב, כמה שירים כתבת מאז יצא הספר לאור ? ואם כתבת, האם הם טובים בעיניך?
הקריאה היבשה והמדויקת של שלמה ניצן דווקא גרמה למילות השיר שקראתי ושמעתי כמה פעמים, להחרת בי עמוק יותר.
אשר להזמנה ממשרד ראש הממשלה – כל אחד והציפיות שלו. אני למשל, הייתי חושש שמה מדובר בחקירת שב"כ אודות שיר שפגע בבטחון המדינה. אלא שבמקרים כאלה לא מצלצלים בטלפון אלא ישר דופקים בדלת באישון לילה
לאהוד
אל תשכח שאתה מכיר את השיר "רכב ישראל ופרשו" ואת ההקשר.
שלמה ניצן אכן קרא את השיר בטון שבו כתבתי אותו ,אבל אני לקחתי בחשבון שהקורא יוכל להתעכב על הסיום ולחזור ולקרא את השיר מהתחלה ולקרא אותו מחדש.
זו פריוילגיה שאין לשומע ברדיו, ולכן הוא היה צריך לטעמילרמוז משהו בעת הקריאה וביחוד במשפטים המסיימים.
אבל כאמור, זה מאד יפה ומחמיא שהוא בחר לקרא את השיר ולהזכיר את הספר
אתה בהחלט צודק
תהיה בעיה גדולה עם הספר השני.
לכן, אגש ישר לספר השלישי.
ועכשיו ברצינות, התחלה כזו בהחלט מהווה "בעיה". אני מניח שחלק מהאפקט שהספר השאיר קשור לנושא השכול.
אני כבר לא חושב שמישהו עושה לי הנחות בגלל זה, אבל אין ספק שזה נושא "דרמטי" מאד ונוגע בצורה זו או אחרת בעצבים של כולם.
ברור שספר שני לא יכול להיות כזה דרמטי.
לא אכפת לי גם אם לא יהיה ספר נוסף. מטעמים ידועים רציתי את הספר הזה.
אני נהנה מאד מתהליך הכתיבה ושמח שהשירים שאני כותב מוצאים דרך לקוראים.
אבל להבדיל ממשוררים ואומנים אחרים , לא הגדרתי את מטרותי בחיים בהקשר לאומנות .
לכן זה לא יהיה אסון גדול אם לא יהיו עוד שירים וספר נוסף.
מאז שהספר יצא (לפני חודש) כתבתי שיר בינוני אחד, אבל עדיין באמתחתי שירים רבים טובים שנכתבו בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים ולא נכנסו לספר.
אני מניח ששמת לב שלמרות שהספר הוא ספר שירים ,יש בבחירת השירים ובסדר שבו הם מופיעים -נרטיב סיפורי דרמטי.
היו שירים שלא נכנסו כי הם לא התאימו לאוירה או לרצף שרציתי ליצור.
אני מקווה שלא אפול למלכודת ואוציא משהו שהוא לא טוב מאד.
תודה
גיורא
היי
נפלא, נפלא… ענק… אני כל כך אוהבת צרות שכאלה, יש בזה סוג של תעודת זהות חדשה.
השיר על אימך חכם… מבריק.
אתה יודע שיש לי שיר ביוגרפיה
השורה הראשונה:
מה הדבר הטוב שעשיתי בחיי
שלא הקשבתי לכל הורי
לטובה
את צודקת, אלה הן בהחלט צרות טובות
תודה
להתראות
גיורא
אני יכולה להבין את ההרגשה, אבל נראה לי שעם מודעות גבוהה כל כך לבעייתיות הפוטנציאלית שבה, לא נשקפת לך סכנה אמיתית 🙂
המשך הצלחה שיהיה!
אני חושב שאת צודקת עדה
והפוסטים האלה תפקידם להזכיר לי אם אשכח לרגע.
גיורא
רק שכולנו נמות בגיל 120 או אחרי כמו סקודה ישנה או ישנה מאד, ולא קודם. שיר חזק בישירות שלו.
איזה גיורא אתה. תהנה, מגיע לך כל כך. ימותו הקנאים. משורר נפלא שכמותך.
לסיגל,
למה שימותו?
להפך, שיאריכו חיים ויראו אותי מצליח
הרי זה התענוג הגדול ביותר.
כמו שאמר משורר תהילים כ"ג
"תערוך לפני שולחן
נגד(מול) צוררי"
ודרך אגב, אני בטוחה שכתבת מאז הספר שירים נוספים וטובים. אם לא על הנייר אז בטח בראש. זה אצלך בדם וזה לכל החיים.
אכן, מאז שהספר נחתם כתבתי מספר שירים חלקם טובים.
ה"זה אצלך בדם" ,אני לא בטוח שזו ברכה.
יש משהו מעייף בלהיות עירני כל הזמן ולחפש חומר (כמו נרקומן). משהו תמיד נמצא בצד ומביט אחרת על העולם.
למען האמת, תמיד הייתי כזה. עכשיו אני פשוט מתרגם את המבט לשירה.
גיורא, הבעיה שאתה מציג נותנת פרשנות נוספת לשם ספרך. מברוק, ומסכים אתך שהקריאה של שלמה בעייתית. היא על טון אחד, וללא מתח בין החם ליבש.
לאמיר
תודה על ההומור והפירגון.
גיורא אני מבקשת !!!!
ביבי נתניהו ואני !
אני בד"כ אוהבת את הקריאה של שלמה ניצן
היא אינטיליגנטית ו"עניינית" והדיקציה שלו מדויקת ומעוווולה
איך משפחתך קיבלה את פירסום הספר?
שלום ריקי
שאלת שאלה מעניינת.
הופתעתי למדי מתגובת הילדים (יאיר, דוקטורנט בביולוגיה 30) וגלעד (חייל 20) הם מאד גאים.
למה מופתע? כי לילדים בדרך כלל לא כל כך גאים בהוריהם,
יאיר (שקרא את כל הספר ואהב אותו מאד) אמר לי שיש דברים בספר שילד לא צריך לקרא על הוריו.
אמרתי לו: הכל בראש הכחול שלך!
אני לא בטוח שגלעד קרא את כל הספר, אבל הוא מרוצה מההצלחה. יש בספר שיר שלו ושיר המוקדש לו.
כשמצלצלים אלי ומבקשים אותי אשתי צועקת לי:
"רוצים לדבר עם המשורר, האם למסור שהוא פנוי?"
למען האמת ,היא לא כל כך מרוצה מהחשיפה שלה בספר. אבל חברה הרגיעה אותה ואמרה לה: "מי שמכיר אותך, כבר קרא את השירים, ומה אכפת לך משאר העולם?"
אבל זו כבר בדיחה משפחתית אצלנו:" אם לא תפסיקי (לנדנד, לדגדג, לטרטר) זה יכנס לשיר!
גיורא. אתה בהיבריס מטורף. כולם עשו לך הנחות כי כולם פחדנים.
קורא יקר ונבון
בודאי שאני בהיבריס.
אבל גם בהיבריס אני יחיד ומיוחד!!!
אצלי הסדר התהפך-
קודם באו העונש והתבוסה.
עונש על היבריס הוא לא חד פעמי. תפקיד העונש ללמד משהו כדי למנוע ענישה חוזרת.
נראה לי שלא כל כך הבנת את רוח הכתוב (ראה את התגובות של האחרים שיודעים לזהות אירוניה וציניות) ובודאי שלא הבנת את מה שאני כתבתי לך בתגובתי האחרונה.
בכל מקרה, אני מודה לך על ההזהרה ואני בטוח שאם האלים לא ידאגו לי לעונש הולם אתה כבר תארגן משהו-:)
שלך
גיורא