בננות - בלוגים / / ככה לא בונים חומה! מתקרבים (אבל עוד לא קרובים) לפתרון התעלומה. ספרות מקרא ןהסטוריה 4
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

ככה לא בונים חומה! מתקרבים (אבל עוד לא קרובים) לפתרון התעלומה. ספרות מקרא ןהסטוריה 4

שלום לכולם
מי כתב את ספור דוד ואביגיל (שמואל א'כ"ה) ואת החלק הניכר מהספורים על עליית דוד לשלטון? מתי הוא חי? האם סמוך לתקופת דוד (תחילת המאה העשירית לפנה"ס).
משרתו של מי היה הסופר?
האם של ה'?
או אולי של מלכי בית דוד כפי  שמניח מחקר  המקרא המודרני ?

ככה לא בונים חומה

הסופר בודאי לא היה מבית שאול , אך האם הוא היה סופר מגויס המייצג את בית דוד בצורה זו או אחרת?

בשנת 1989, במהלך שידור משחק כדורגל בין ישראל ואוסטרליה, במסגרת מוקדמות גביע העולם בכדורגל, טבע יורם ארבל את המשפט: "ככה לא בונים חומה" – שנצרב מאז כמטבע-לשון בלקסיקון המקומי. סופר מגויס לטובת דוד וביתו לא יתאר את דמותו של דוד בצורה שבה הוא עשה זאת בספר שמואל.

הקורא הרגיש ישים לב  לכך שדמותו של דוד מאופיינת כבר בסיפור הראשון שבו הוא מופיע בשמואל א' בפרק י"ז: הסופר שם בפי האחים את ההאשמה הבאה המצביעה על היכרותם את  אופיו של דוד: 

 וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל, בְּדַבְּרוֹ אֶל-הָאֲנָשִׁים; וַיִּחַר-אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה-זֶּה יָרַדְתָּ, וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר–אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ

פסוקים אלו ממצים את דמותו של דוד כפי שנפגוש אותה מנערותו עד זקנתו. מעשיו הם  תערובת של אומץ ומעשים נחפזים שקשה להבחין בהם בין הרווח הפרטי שהוא מפיק  ובין טובת  העם.

 הסופר  כאמור לא היה  נציגו  של בית שאול , אך יש להניח שגם לא קיבל את משכורתו מבית דוד . אין ספק שאם הסופר היה נציג בית דוד הוא היה צריך להיות "ממושמע יותר", מישהו  שיציג  בצורה חיובית  את עליית דוד לשלטון .שהרי הסופר הוא כל יכול,  ואת אותם סיפורים שבידינו  היה יכול  לכתוב בצורה אחרת בלי לשנות את קווי המתאר  ההיסטוריים  (הדלים)   ולצייר את דוד כדמות חיובית יותר.

כמעט ולא נמצא בספר שמואל סיפור על דוד שלא נוכל לגלות באישיותו  פגם זה או אחר.

כך לא בונים חומה!

 גם שמואל שליח האלוהים שדבריו אמורים לשאת את "המסר" של הסיפורים לא מוצג  כדמות מעוררת הזדהות.

 אם כך, את מי  שירת מחבר הסיפורים?

 לביתו של מי הוא עשה?

 

הסופר

חוקרי הספרות והמקרא התעלמו מהדמות העיקרית הקשורה לסיפור והיא הסופר עצמו

לו היו פונים חוקרי הספרות לאנשי האמנות בכל השטחים בכל הזמנים ושואלים אותם מהי מטרתם ביצירת אמנות הם היו בוודאי מופתעים  מהתשובה הארצית כל כך:  המטרה הראשונה היא ההנאה שהאמן מפיק מתהליך היצירה, מהרצון ליצור משהו שלם  מבחינה אמנותית ולגרום למשתמשים ביצירתו חוויה רגשית.

הסופר שלנו לא שונה משאר האמנים, זו הייתה גם  מטרתו שלו.

שאול ,דוד ושמואל היו כלים בידיו כדי ליצור סיפור אנושי מרתק ומורכב שחומרי הגלם שלו הם מלכים ושועים אבל הסיפור האמיתי הוא הסיפור הכלל אנושי. גם שקספיר השתמש בהמלט ,מקבת ,והנרי החמישי  כדי לספר לנו דרמה אנושית מרתקת ומורכבת ולא כדי לספר היסטוריה.

אם  ינהגו  חוקרי המקרא  באותו יחס  לגבי חלק ניכר מהסיפורים בספרי שופטים ושמואל , או אז תגבר הבנתם את הרקע ליצירת סיפורים מופלאים אלו.

הסופר המקראי הצליח לגבור על החוקרים, לסיפורי דוד יש כוח עד היום לא בגלל התהליך ההיסטורי או הדתי שהם מתארים אלא בזכות החולשות האנושיות של גיבוריו. הקורא יכול להזדהות אתם, אין טובים ואין רעים בסיפורים אלו ,יש אנשים.

אם מטרת הסופר הייתה לטוות היסטוריה ולסמן תהליכים והתפתחויות, הוא היה כותב יצירה אחרת בעלת אופי שונה.

 למזלנו הוא בחר לספר על אנשים.

                                                                                                 המשך יבוא…

12 תגובות

  1. אולי באמת הגיע הזמן שאקרא את התנך מחדש.

    • גיורא פישר

      לאבי
      אני רואה במה שכתבת מחמאה.
      אני חייב לציין שכל פעם שאני קורא מחדש במקרא(ביחוד בשנים האחרוות מאז שהתחלתי לכתוב) אני מגיע למסקנה שצריך להניח את העט. כי אין כמו השירה שכתבו הנביאים (ביחוד ישעיה, ירמיהו עמוס ומיכה)ואין כחוכמתו של קוהלת.

  2. גיורא,
    במסגרת הויכוח שבינינו, הרשה נא לי שוב להסכים עם דבריך.
    עפ זאת, מבקש אני להעלות כאן מסגרת לתיזה חדשה.
    בלימודינו עלינו על ענין "כוונת הסופר" – כשמתברר שמה שהוא כותב איננו עולה בקנה אחד עם כוונתו, מטרתו.
    הדוגמא הקבועה שלי הוא מה שלמדנו אז – מעולם רחוק מהמקרא – על D. H .Lawrence, Sons and Lovers. בספר זה לורנס מבקש להציג את אימו כמי יודע מה ואת אביו בתחתית הטבלה – ויוצא לו להיפך, אם שטלטנית ואב מהימן ואהוב, בניגוד לכוונתו בעליל. אי לכך מעלה אני את התיזה שהסופר בפרקינו הנדונים כאן במקרא ביקש להציג את דוד כמי יודע מה – (וזה אגב גם נתפס, כי הכל יודעים שדוד הוא אבי המשיח), אבל יצא לו להציג את דוד באור אליו אתה רומז. אך הכל נסלח לו, כי היה באמת איש מוצלח בכל דרכיו, אם כי לא כל דרכיו הם משפט.ניתוח מפורט של מעשיו – מטוב עד רע – אשאיר בידיך הנאמנות.

    • למשה ,נגעת בנקודה נכונה שאעמוד עליה בהמשך.
      כדי להדגים את העניין בפני תלמידי אני מספר להם על "הסוחר מוונציה" של שקספיר וקורא להם את המונולוג המפורסם של שיילוק. שקספיר בחושיו הבין שבלי המונולוג הזה הדמות של שיילוק תהיה שטוחה. אותם מניעים אומנותיים הניעו את הסופר שלנו.
      ועל כך בהמשך
      תודה
      גיורא

  3. מכיוון שהתנ"ך עבר עריכה מסיבית, קשה לתלות הכל בספורו של המספר. השאלה מתי נכתב כן קריטית. אם הסופר חי אפילו דור או שניים אחרי דוד, סביר שבמציאות שבה הכל יודעים כעובדות על מעלליו של השודד, שכיר הפלשתים, האוזורפטור והעריץ המזרחי הזה, אין אפשר להלבינו מעבר לגוני אפור.

    • גיורא פישר

      שלום אמיר
      אין ספק שהתנ"ך עבר עריכה מסיבית. לכן נוח לי להשתמש בספור דוד ואביגייל כי הוא אחד הספורים השלמים שיש לנו. באחד הפרקים הבאים אדבר על אותם מקומות בספור שבהם התערב העורך בברוטליות ובכך הסגיר את דעתו ומניעיו שהיו שונים (לדעתי) מאילו של כותב הסיפור.

      על זמן כתיבת הספור אדבר בהמשך ,אבל גם אם נניח שהסיפור נכתב סמוך לזמן המאורעות עדיין אין זה מחייב שכל הפרטים המפלילים יכללו בו. אנחנו צריכים לזכור שהכתיבה הייתה עניין של מעטים ביותר ,כוהנים וסופרים (מזכירים). אפילו המלכים לא ידעו קרא וכתוב. לכן, מתוך הנחה שהסיפורים לא נועדו (כי לא יכלו) לתפוצה רחבה. נשאלת השאלה על ידי מי ומתי ולאיזה צורך הם נכתבו.

      ובחזרה להערה שלך שאי אפשר להתעלם מ"האמת ההיסטורית" ,אני חוזר על מה שכתבתי : הסופר הוא כל יכול והוא יכול לקחת את הנתונים ולהסביר אותם כפי שיחפוץ.

      נ.ב. שִׁמְךָ יופיע באחת מכותרות הפרקים הבאים.
      עכשיו ,תהיה חייב לקרא
      (אני מיישם את שיטת שחרזדה)
      שלך
      גיורא

  4. מברכת אותך על בחירתך בעיתון ידיעות אחרונות. אתה ראוי!

  5. אהוד פדרמן

    הנושא של כוונת ומטרת הסופר בכלל והתנ"כי בפרט הוא נושא מרתק. אני נוטה להסכים איתך שסופר חופשי טוב בדרך כלל אינו מכוון בכתיבתו הספרותית למטרה פוליטית, חברתית או פרטית ואם כן, כשרונו הספרותי בדרך כלל מכשיל אותו, ואם אינו מתאפק ואין לו עורך טוב הסיפור אינו מוצלח (דוגמה בולטת – הפרקים הפוליטיים והמתחשבנים שכלל עמוס עוז בספרו האוטוביוגרפי המצוין ברובו, סיפור על אהבה וחושך).
    אך מי אמר שאת סיפורי התנ"ך כתבו סופרים ? ואם הם סופרים, מי קבע שהם סופרים טובים ? ואם הם היו סופרים טובים בטוח שהם לא היו חופשיים לכתוב ככל העולם על רוחם. ואולי הם היו עיתונאים, תועמלנים, יחצנים, סופרי חצר ומשוררי מטעם ? ברור לגמרי שכל כותבי ספר הספרים היו סופרי חצר של אלוהים ולכן לא תמצא עליו מילה רעה אחת בתנ"ך, למרות שעשה מעשים רעים לא מעטים בעצמו ולמעשה יש לו אחריות על מיניסטריאלית לגבי כל מעשי האדם. אף אחד מכותבי התנ"ך לא דרש ממנו אפילו להתפטר שלא לדבר על להענישו.

    צריך לזכור בעיקר שבתקופה שנכתבו סיפורי התנ"ך לא היה חופש דיבור, לכן לכתוב דברי ביקורת על מלך מכהן כרוך היה בסכנת ענישה בעונש מוות (אלא אם אתה נביא המדבר בשם מלך המלכים), לכן היה צורך להבליע את הביקורת בצורה מתוחכמת. יותר פשוט היה לכתוב ביקורת על מלך אחרי שמת.
    ובהמשך לאותו קו מחשבה, ביקורת על אלוהים לא ניתן היה לכתוב בכלל כי בנוסף להיותו אל נוקם ונוטר הוא חי לנצח.

    • לאהוד שלום.
      קשה לדבר על "סופרי התנ"ך" באופן כללי מכיוון שהתנ"ך יצא מתחת ידיהם של הרבה סופרים. חלקם גרועים למדי שבפרוש משרתים בוס (לאו דווקא אלוהים)
      אבל ספורי חלק ניכר מסיפורי שאול ועליית דוד הם סיפורים מצוינים.
      איך אני יודע?
      אני קורא ויודע. אבל משהו על אמנות הסיפור של הפרק אביא בפרק הבא. ואתה תחליט.
      דרך אגב, אני מציע לך לקרא את ירמיהו י"ב ,את ספר איוב (לא את ספור המסגרת) ותראה כמה הוא נועז בהתרסתו את אלוהים.
      לאלה הם לא המקומות היחידים בתנ"ך המציבים שאלות קשות בפני הבורא.

      הדברים כל כך נועזים ששאלתי את עצמי איך הדברים נכנסו לתנ"ך. הגעתי למסקנה שהגיעו אליה כבר בפלמ"ח. עדיף להשתין מהאוהל החוצה מאשר מבחוץ לתוך האוהל.
      כלומר,עדיף להכניס את דברי ההתרסה נגד אלוהים לתוך התנ"ך ,כי ההתעלמות מהסבל וחוסר הצדק תביא לביטול המכלול.
      תודה
      גיורא

      מי היה הבוס של הכותב שלנו ומתי סופרנו חי?
      על כך בפרקים הבאים
      תודה
      גיורא

  6. עוקבת בעניין 🙂

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר