סבינה מסג משוררת ומתרגמת
לפי התגובות כובע הנזיר הוא פרח אהוב על כולנו .
ומה בדבר אהובי הקטן "הַיְּהוּדִי הַנּוֹדֵד"?
הִתְבַּיְּתוּת
בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי מוֹצֵאת לִי סוֹף סוֹף
מְקוֹם מַחְבּוֹא
וּמַתְחִילָה עִם הַשְּׁתִילִים…
אֲנִי מְגַלָּה
שֶׁ"הַיְּהוּדִי הַנּוֹדֵד"
כְּבָר קָבַע כָּאן מוֹשָׁבוֹ
וּכְבָר מִזְּמַן מַדְלִיק אֶת הַכְּחֻלִּים.
ביקשו הפרחים להמליך עליהם מלכה
פנו לכלנית, רקפת, לילך ואף את סיגל
שאלו אם תואיל, ואף אחת לא התאימה
בשל כבדות תנועה בעליל וראו הפרחים
את עדולה מקפצת בחדווה בשדותיהם,
שרה שירים צבעוניים מרהיבי עין
ואוזן ואמרו לה, היי מלכתנו, הן את
שרה בשפתנו.
ולשמחתנו עדולה התרצתה.
תודה , אהוד!
תודה אבל…
מה זה מראה? שזו נחשב לתופעה מוזרה לכתוב על פרחים. אילו פירסמתי שירים על גברים או על אהבות או על אהבה… זה לגיטימי, על זה כלם כותבים. אבל על פרחים … שיר אחר שיר…
זה כבר ילדותי ומוזר.
אהוד, לא באתי להתקיפך, ידידי לבלוג, אלא לציין בעיה בתפישת השירה. בעיה שהקימה את התאוריה האקו-פואטית. זו המבקשת להחזיר את הרלוואנטיות של כתיבה על הסביבה הגאו-פיזית.
סבינה יקירתי, איני מרגיש מותקף
וחושב שאולי את משליכה עלי תחושה שהתעוררה בך למקרא תגובתי
וכדי שלא תהיה אי-הבנה, אני אוהד מושבע של רבים משירייך לרבות זה שהגבתי עליו. אני מכבד את העמדה האקו פואטית של שירייך ואיני רואה בכך דבר ילדותי ומוזר, אולי ילדותי במובן של תמים – שזה דבר ראוי לקנאת משורר שכן שירתי נובעת בעיקרה מנקודת מבט אירונית וסקפטית על העולם ובעיקר על בני האדם שחיים בו
פדרמן,
יופי!
אוי וויי כל כך נכון!
אומי, מה נכון? גם את מוצאת את היהודי הנודד בכל גינה?
ואיך נקרא היהודי הנודד בלועזית? [שם מדעי], האם יש רקע היסטורי [סליחה על הסטייה מן השיר] לשמו?אשמח אם את סבינה או מי מחבריך המתמצאים בטבע כמוך יסתפר את תולדות השם המוזר.
ככה זה עם היהודים, סבינה. בכל מקום…