לבקשת סיגל שיר ערש.
כמו שסיפרתי לסיגל, לפני שנים רבות שמעתי הרצאה על כך שאין לנו שירי ערש משום שאין הסכמה על מה שצריך לומר לילד. למה מחנכים אותו? מאז כתיבת שירי ערש הפכה לי אתגר. הנה אחד מהם:
עֲדוּלָה
שִׁיר עֶרֶשׂ יַמִּי
לדרור ודניאלה מן המושבה 'מגדל'
יוֹרְדֵי- הַיָּם , יוֹרְדֵי-הַיָּם ,
אַיָּם? אַיָּם? יוֹרְדֵי-הַיָּם?
הֵם נֶעֶלְמוּ מִזֶּה זְמַן רַב ,
הַאִם מָצְאוּ אִיֵּי זָהָב?
יוֹרְדֵי-הַיָּם , יוֹרְדֵי-הַיָּם ,
לְאָן יָרְדוּ יוֹרְדֵי-הַיָּם?
יוֹרְדֵי-הַיָּם הִפְלִיגוּ גוּ …
אַךְ יַחְזְרוּ , אַל תִּדְאֲגוּ !
אֲפִלּוּ לוּ מָצְאוּ אִיִּים ,
הֵם בְּוַדַּאי מִתְגַּעְגְּעִים
לְדְּרוֹר וְדַנְדוּש בִּמְיֻחָד ,
וְהֵם יָשׁוּבוּ יוֹם אֶחָד .
אני שרתי לבנותיי את "נומי נומי ילדתי" ואת "עייפה בובה זהבה".
משום מה נזכרתי עכשיו בסרט של איליה סולימאן שההורים שלו נוחרים מול הטלויזיה שמנגנת התקוה. התקוה גם יכול להיות שיר ערש, הוא מלאנכולי כזה. לפעמים גם שרתי לבנות את דג השמך, עם מלים עבריות שלמדתי בגן.
ואהבתי, סבינה, את מה שכתבת על אגי משעול. רוב המוסף דיכדך אותי היום, ועוד לא החלטתי אם לכתוב על זה או לשתוק על זה.
בתוך מימי הפלג… שם דג השמך שט…
אני עדיין שרה את זה, לעצמי.
שמחה מאד שאהבת את הרשימה.
לא קראתי את המוסף, מה לא מצא חן בעיניך?
שהרגשתי שהאנשים שנשאלו על ספרים לא ביטאו בכלל טעם אישי, רק ניסו לקלוע לאיזו ציפיה קולקטיבית או סתם לעשות רושם, ובסופו של דבר ההמלצות שלהם נראו כמו רשימת רבי המכר השנתית של סטימצקי. ככה הרגשתי גם בבלוגיה המאוסה שהייתי קודם, שכולם תמיד כתבו באותו זמן אותו דבר על אותו ספר, שהיה באותו זמן במדף רבי המכר של סטימצקי, ולרוב זה היה מסוג הספרים שאתה יודע מהשורות הראשונות שהוא גרוע גם בלי לקרוא אותו. אף אחד לא קרא שוב ספר ישן ואהוב שיש לו בספריה? או שהוא מצא בחנות משומשים? או שאל מחבר? או ספר בשפה זרה, הרי אלה אנשים שיודעים יותר משפה אחת. וגם הרגשתי כמה אני רחוקה ממה שנחשב האינטליגנציה הישראלית – הם לא מעניינים אותי ואני לא מעניינת אותם. לפחות יש בזה צדק מסוים.
ענת, האם ראית על איזה ספר אני המלצתי?
מקסים מקסים. אני חושבת על הילדים שקיבלו כזו מתנה!
גם קראתי את המאמר שכתבת על אגי משעול עם פרגון גדול והסיום מקסים
מירי, למה את מתכוונת "הסיום"? השיר?
במאמר,ההשתטחות בשדה!
מקסים, מקסים, מקסים. שיר ערש כזה, שוזר חוטי זהב על עפעפי הילדים, מסיר כל דאגה מתלאות היום ואפילו אני מוכנה להרדם עם שיר נעים כזה.
אז איך אומרים החברה? "שיר ע-לה כיף-כיפך.
סבינה –
ביקשת מלים על מגדל וכתבתי לך ולא מצאת מלים לתגובה…? ) כל עבודתי היתה לשוא…?
מ.
לא יכול להיות. אולי לא ראיתי?!