כשגבר נכנס לחיי, איכות חיי יורדת!

אני יודעת מה אומרים עלי, שאני בתולת קש, שאני נורא בררנית, שאני גיברת מכינרת מפונדקת. זה מה שאומרת עלי הבנות בעבודה, איך אני יכולה למען השם ושלוחיו האימפוטנטיים לחיות בלי גבר חודשים, מה חודשים, אפילו שנים… וכשאני טוענת שכשגבר נכנס לחיי, אז מייד איכות חיי צונחת פלאים לתחתונים, אני מקבלת בפרצוף פנים של תשעה באב, או פנים של עצירות, או פנים של קוסמטיקאיות אחרי שהן קורעות לך את הרגליים בשעווה, מין ארשת כזו של סדיסטיות, ותדעו שנשים יכולות להיות סדיסטיות אפילו יותר מגברים, הרבה יותר מגברים, אלה יודעות איפה בדיוק לתקוע את הסיכה. אז הן אומרות לי בפנים מתוקות כמו סוכר: חביבה – זהו שמי – חביבה, כשגבר שווה ידפוק לך בדלת אפילו לא תבחיני! מתי בפעם האחרונה דפקו אצלך בדלת, אה? ואני לא עונה, כי מה יש לי לענות לפרחות אומללות שהבעל שלהן עושה מהן קציצות בלילות ובימים שולח אותן לשליחויות, תלכי לכאן, תביאי לי את זה, תנקי את הבית, תיקחי את החליפה שלי מניקוי יבש, איפה אני ואיפה הן… אני יושבת לי רגל על רגל בבית, עושה מניקור פדיקור, השערות אבו-עגילה, ששום שערה לא תעוף ברוח כשאצא מהבית – אפילו כשאני יוצאת לקנות לחם וחלב ויוגורט תותים כל השערות שלי צריכות לעמוד במקום, ואלה, הפרחות הנשואות, שהשפיטו את החיים שלהן לגבר, לא יודעות מה זה רגע אחד של נשמה שקטה, בלי בוג"ארס על הראש. ואני ככה, יושבת כמו נסיכה, כמו שאמרתי רגל על רגל, והציפורניים של הרגל צבועות באדום, לקה שקניתי שבוע שעבר מהסופרפארם ביחד עם טונות קרמים לפנים. יעני, אם היו לי ילדים מהגבר הזה שעושה ממני שליחה לסופר, יכולתי לקנות לי טונות של קרמים? לא. הייתי צריכה לקנות בכסף חלב ומטרנות למפונדרקים הקטנים, זה מה שהייתי צריכה! ואילו ככה אני כמו מלכה, כמו ג"יילו, נחה כל היום, אוכלת טוב, צובעת את השערות כמו ג"יילו המלכה, עושה אמבטיות פינוק, מפנקת אפילו את הקצה של הציפורן של הרגל! ככה אני, כמו מלכה!

    אבל כשגבר נכנס לחיי? ווי, ווי. ישר כל העולם מתבלבל. ישר אני לא יודעת מה לעשות קודם, מה אחר כך. ולחכות לטלפונים שלו? ולהרוס לי את השינה אחר הצהריים? ולחכות כמו מטומטמת שהוא יבוא הביתה? מתי יבוא? עם מי הוא מזדיין מאחורי הראש שלי כשאני לא שמה לב? והתריסים שלי, יה וולי, אני מנקה את כל התריסים מהדמעות כשגבר נכנס לחיי. עומדת שעות כמו בולדוג לראות שהוא כבר יגיע. ומשלשלת בכמויות בזמן שאני מחכה, הארוחה על השולחן, הנרות כמו בסרטים מהוליווד כבר זולגים על המפה הלבנה, קניתי בסופר, חד פעמית, כדי שאחר כך אוכל לזרוק אותה כשהוא לא יבוא, ואת הארוחה גם אזרוק לפח. 

   ככה שבשבילי לחיות בלי גבר זה המצב הכי הגיוני. לא מבינה את הבנות שיושבות שעות באינטרנט לחפש להם מישהו שיבעל אותן, ואחר כך יבהיל אותן. אני עם גברים גמרתי, אני אומרת לבנות בעבודה, שאומרת לי, חביבה, ומה עם ילדים? את לא רוצה ילדים? בגיל שלך? הרכבת מתרחקת, חביבה! ואני אומרת: שתתרחק, בכבוד, עד חצי המלכות.