בננות - בלוגים / / מדריכון למעמד התחתון
צרת רבים
  • עינת יקיר

    ילידת 77, חיפה. זוכת תחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2000. ספר ביכורים, "עסקי תיווך", יצא ב-2002; ספר ילדים (תרגום מרוסית), "זבובה זמזומובה", יצא ב-2006; רומן, "מרכז בעלי מלאכה", יצא ב-2007. עורכת בהוצאת מפה. מנחה סדנאות כתיבה. כותבת רשימות ספרות ל"TIMEOUT" תל אביב  

מדריכון למעמד התחתון

 

 

בשקט בשקט, מזה שש שנים, בתוך ים כרישי הנדל"ן הספרותיים הנוגסים באלימות כל חלקה טובה, פועלת הוצאת נהר בראשותו של המו"ל ראובן מירן, הוצאה המתעקשת להוציא לאור ספרים בעלי דופק מוסרי חברתי-פוליטי. בעולם שבו מיום ליום עוטה על עצמו שוק הספרים פנים גסים, ציניים כמעט, אכזריים במשחקם וזולים במהותם; בעידן שבו "זוכים" בעוד מוצר חינם, קרי ספר, בתוספת קנייה של קפה נמס או טישו, קשה להאמין שהספר-מוצר הזה, שיצורף לביזיון הקרוי בפי רשתות החנויות  "מבצע", יהיה הספרון ה-36 שראה עתה אור בהוצאת נהר. סביר להניח שהוא אינו משתתף בכלל בחגיגה הזו, ובכל זאת הוא שם, נלחם לבעוט בתוך המרחב האלים והמבזה שלתוכו יוּלד.

בהקשר הזה, אין נכון יותר מן העיתוי להוציאו עכשיו, על אחת כמה וכמה לאור המצב הכלכלי הנורא, אשר מרגע שפרץ גויס אף הוא בציניות מעוררת חשד על ידי בעלי ההון, כדי לתאר קטסטרופה כללית. אמנם האחרונים איבדו, אבוי, כמה מיליונים מהמיליארדים שיש ברשותם, בעוד אחרים נזרקים מבתיהם, מעבודתם, מסיכויים לחיות, אך מה לנו כי נעסוק בדקויות?

קשה להאמין לכן באיזו טבעיות מחליק "מדריכון למעמד התחתון", מאת הסופר והמחזאי השוודי אוגוסט סטרינדברג (1849-1912), אל המילניום של 2009, ובכללו גם אל המציאות הישראלית, כאשר למעשה הוא נכתב כ-120  שנה לפני כן, בשוודיה. באחרית הדבר לספר כותב המתרגם ראובן מירן כי סטרינדברג עצמו הגדיר את החיבור הזה כ"ספר התססה", שמטרתו "לעורר את שנאת המעמד התחתון למעמד העליון". על פני 70 עמודים מרווחים נפרשת משנתו היוקדת והחריפה של סטרינדברג, שכבר בבסיסה אמורה לקומם כל מערך שלטוני ריבוני, מבעלי ההון ועד נאמני הכנסייה, שכן שמו המלא של הספרון שניתן לו בפי סטרינדברג, "הקטֶכיזם של אוגוסט סטרינדברג לשימוש המעמד התחתון", הוא וריאציה אירונית למושג קטכיזם היווני-לטיני. קטכיזם הוא מדריך אמונה של הדת הנוצרית, הבנוי במתכונת שאלות-תשובות, ומטרתו להדריך את ההמון בדרך הדת ובכך לבסס-לבצר את מעמדה בקרבו. סטרינדברג משתמש במושג זה כדי לייצר כמובן את התנועה ההפוכה, קרי לעורר את ההמון המנוצל, המדוכא, המגויס, אל ריקבונו של כל מוסד שלטוני באשר הוא, ובכללו גם הכנסייה על דתה הלותרנית; לעורר אותו אל אי הצדק ואי-השוויון שבו הוא נתון ושלתוכו הוא מופעל על ידי מוסד המלוכה, בעלי ההון המעבידים בפועל, וכמובן – הכנסייה. במילים פשוטות, ובאכזריות כבושה, פורט סטרינדברג את מוקדי הכוח על מנגנוניהם האלימים המוסווים לדת, לפוליטיקה, למוסר, לחוק, למדע ולאמנויות יפות. יש משהו מהפנט בצלילות הקול של סטרינדברג, בהעזה הזו שבמילניום החדש נראית כמעט מובנת מאליה, כל כך מובנת מאליה, עד כי ממרחק הזמן נדמה אפילו שבצורתה זו, כפי שהיא כתובה כאן, היא מייתרת את הכתיבה. ומנגד, מפליא לחשוב על הרלוונטיות המצמררת, ועל כוחות ההון-שלטון הפועלים גם היום במלוא התנופה והמרץ, והם רק מסואבים, עכורים ומתוחכמים יותר.

כתיבתו הדרמטית-נטורליסטית של סטרינדברג היוותה אבן דרך בתיאטרון המודרני, והעמידה גיבורים הנתונים במאבק מתמיד עם המעמד שלתוכו נולדו ומשלמים מחיר טראגי על ניסיונם לפרוץ אותו (מהלך המשתקף במיוחד במחזהו המפורסם "העלמה יוליה" מ-1888). אך לצד דרמה סוציולוגית זו, שאימצה לעצמה שיטות מדעיות והציגה את ההתנהגות האנושית כפי שקובעים אותה התורשה והסביבה, התייחד סטרינדברג גם בכך שהעניק לגיבוריו עומק פסיכולוגי ואנושיות פגיעה כמעין השלמה למהלך הדטרמיניסטי שבמחזותיו, ועל ידי כך ייצר מורכבות בכתיבתו הדרמטית, שעוצמתה ניכרת עד היום. "מדריכון למעמד התחתון", כחיבור מתסיס, מוותר כמובן על מורכבות זו, והתוצאה היא טקסט חשוב, אך גם משעמם. השעמום נובע כאמור הן משום ההיחשפות של קוראי המילניום למנגנון הניצול והעיווּר של המעמד העליון את התחתון, אך הוא נובע גם מכך שמנגנון זה טופל (ומטופל) באופן מעניין, מורכב ועקבי מזה של סטרינדברג על ידי חשובי ההוגים, החל מהגל, עבור במארקס ופוקו ועד ימינו. ההנאה החלקית לכן מספרון זה יכולה לנבוע מתוך הבנת ההקשר ההיסטורי שבו נכתב, אז לא היה דבר מובן מאליו מכל הכתוב כאן. אבל ההנאה הממשית נובעת דווקא מחולשותיו של הטקסט. "כבעל מזג קודר, ונפש קרועה שסתירות פנימיות עמוקות מטלטלות אותה בין קטבים של אהבה ושנאה, סטרינדברג מפתח תיאוריות חברתיות ופוליטיות אישיות מאד – ולעתים לא מבוססות ואף נוגדות את דעותיו שלו עצמו… […] הרגש משתלט על היסוד התבוני והוא אינו מסוגל למחשבה לכידה ומתמידה ואף לא לעיון מעמיק בכתבי ההגות הסוציאליסטית והקומוניסטית. התוצאה: סתירות רבות פנימיות ואי-יציבות נפשית ואידיאית", כותב מירן באחרית הדבר. "מדריכון למעמד התחתון" מעניין דווקא משום יסוד השגיאה, משום הסתירה הפנימית בין הרעיונות הגדולים והשאיפה לחברה אידיאלית לבין פגיעה אישית נרקיסיסטית המובילה אותו בנתיבי העיוורון והקטנות האנושית.

כך למשל, במסגרת הדיון באסתטיקה, הוא מוצא לנכון לגנות יצירות אמנות שהוא מסכם אותן כיצירות המהללות את המעמד העליון: "רפאל ומיכלאנג'לו הם האמנים הידועים ביותר כיוון שהם מרוממים ומפארים את השקרים הדתיים של המעמד העליון", וכמוהם שקספיר, וגתה (שהתחזה לסופר המעמד העליון). כל אלה, ערומים מכל מורכבות ועושר, גם אידיאולוגי, הם גנאי, העומד כנגד אמיל זולה למשל, שלדברי סטרינדברג שילם מחיר רק משום שתיאר את פשעי המעמד העליון. ראייה שטחית ומצומצמת זו מעוררת השתאות, על אחת כמה וכמה בהיות סטרינדברג עצמו יוצר מורכב מזה. אך הסתירות והעיוורון כאמור יכולים להפוך לקטנות אנושית ממש בדברו על נשים ועל מעמדן. יחסו של סטרינדברג מחפיר וגס  כל כך עד שהוא מעורר צחוק רם. כהערה לדבריו מעוררי החלחלה של סטרינדברג בנוגע לנשים, העוברים את כל גבולות הדמיון והטעם הטוב, מאיר מירן כי דעותיו אלו, הנובעות ממצוקה חריפה בחייו האישיים, עומדות בסתירה מהותית להשקפתו המוסרית-פוליטית. אבל יותר מזה כאמור,  גם עמדתו המוסרית-פוליטית של סטרינדברג, כאשר היא באה בעירומה כמו בחיבור הזה, נחשפת באיזו תמימות שטחית, ולרגעים הרבה סיסמאתית, והוא הדבר המעניין כאן. נטילת האחריות המוסרית של סטרינדברג, מלאת הלהט הזעם, היא גם תמימה וקפריזית, באשר היא מונחית מתוכם. עד כדי כך מונחית מתוכם, שהוא מתקשה להכריע אפילו אם הוא אנרכיסט או סוציאליסט. וזו המורכבות הגואלת את הטקסט הזה מן הסיסמה השטוחה; מורכבות של שגיאה, של סתירה, לרגעים מזעזעת ממש, ההופכת אותו ברגעיו המעניינים לדרמה אנושית של ממש.


מדריכון למעמד התחתון | אוגוסט סטרינדברג | תרגם: ראובן מירן | הוצאת נהר | 77 עמ'.

."פורסם במגזין "טיים-אאוט 

3 תגובות

  1. איילה שוורצמן

    עינת, תודה על הפוסט.
    לא הכרתי את סטרינדברג עד עכשיו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעינת יקיר