ללי ציפי מיכאלי אשת הקוסמוס הגדול
כסף שאחרי המלחמה
הייתה איזו שורה שנכתבה אצלו
דחפתי לתא הקדמי בתיק האדום
והוא לא שאל
מה?
והוא לא שאל
איך?
והוא המשיך להתלטף עם הרוח הנמה של הקיץ
כשלי שורף
מה הצורך שלך ლალი
ממה את מתפרנסת?
מה גורם לך עונג? תמיהה?
גיחוך?
את מי את כסלקטור מכניסה ואת מי
עוצרת?
קשיו מטוגן
מאפרה שלא נשטפה
שולחן עץ
בהוי
ושלומי
שעוּן על
מעקה של רוטשילד
אוגוסט 2008
למה הורדת את הפוסט הקודם? השיר היה יפה.
היי אמיר, הוא פשוט נמחק לי בטעות והתעצלתי להחזיר אותו. בהזדמנות.
כמו תמיד אצלך, נזקקתי לקריאה נוספת (ועוד אחת) כדי להתחבר. וזה יפה, ללי.
הזרימה-לא זרימה הזו מהתיק האדום (הבוער) לרוח הקיץ שבו לשריפה שבך (אולי עדיף לכתוב: "ולי שרף" במקום "כשלי שורף"?). באמת כסף אחרי מלחמה. והגחלים לוחשות. לכן יפה הסוף הקשיו (המטוגן!) המאפרה (שלא נשטפה), שולחן עץ בהוי. (את השאלות אולי אפשר לשנות או לקצץ?)
ממש ציירת אותך בוערת על מעקה ברוטשילד.
גם שלומי שעון שם הרבה. מזדהה.
🙂
תודה על ההתחברות (הקשה).
גם לי לא קל עם השירים האלה.
שתי הערות:
למי שתהה מה פשר הקוורטט הזה, אלה אותיות גאורגיות שקיימות אצלי במחשב ואצלכם מופיעות כחללים ריקים. כתבתי ללי בגאורגית.
מי שניסה לשלוח לי אי-מייל דרך מערכת הבלוגים – זה לא עובד.
אפשר לבקש את המייל שלי משירלי או מיעל.