אוקיינוס הקברניט

http://maamul.sapir.ac.il/2012/04/5291/

http://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/1.1688063

    זה חשוב מאוד לצאת מדי פעם להופעה, להשתתף בפולחן ולגלות את האושר ואת יכולת המוזיקה לפתוח את הנשמה אל תחושות ודרכים חדשות.  היום בשעה שלוש בפאב האזור ברחוב הרכב 13, תל אביב, ליד רחוב המסגר, תיערך הופעת השקה לדיסק החדש של אילן גרין חבר להקת נקמת הטרקטור.  אומן אורח: אבי בללי הכניסה חופשית לעוף, קליפ של אילן גרין: http://www.youtube.com/watch?v=IEhZOeTIheQ לשון אם, ...

בימאי יבגני אריה המחזה על פי הרומאן אדם בן כלב מאת יורם קניוק http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4217797,00.html

  את מכונת הכתיבה שלי רכשתי אצל מר פוקס. איש רזה וגבוה, ששיערו לבן ועיניו התכולות מרוחקות.   היה הראשון באושוויץ שקיבל מנת פניצילין לאחר שחרור המחנה. הוא שקל 17 קילו באותו זמן. קילו על כל שנה מחייו. אתמול קניתי ממנו ארבעה סלילי דיו שחור למכונת הכתיבה. לפני שנה בדיוק קניתי ממנו "OLIVETY" משגעת בצבע טורקיז, עם מקשים שחורים שנתלים באוויר בקלילות רפה. זו מכונה קטנה ונוחה. לפני שנתיים יהונתן, אהובי, קנה לי "BROTHER" ...

   קולו של אבא נגזם כמו דשא מיד כשהבית התרוקן ממנו. רק ריח בושם 'טבק' חריף נותר בחלל חדר המקלחת, היכן שבמשך שנים ארוכות נספגה הווייתו. בכל לילה בת-קולו עולה מן המים באמבטיה,ממלאה נשימתי אויר ומעלה את דיוקנו. מתוך הראי משתקפות אליי פניו. "כולנו עשויים מאבק כוכבים," הוא אומר לי "מאבק של כוכבים שהתפוצצו והתפזרו לכל עבר כמו פופקורן בסיר שמן ...

          אַתְּ זוֹלֶלֶת גְּבָרִים אַתְּ זוֹלֶלֶת גְּבָרִים בְּזוּיָה, נִקְלֵית, חָסְרַת כָּל עֵרֶךְ כֻּלָּם חוֹשְׁבִים שֶׁאַתְּ מְקֻלְקֶּלֶת שֶׁמַּשֶּׁהוּ אֶצְלֵךְ נִסְדַּק וְאָבוּד   שֶׁאַתְּ קוֹרֵאת אֶת הַסְּפָרִים הֲלֹא נְכוֹנִים, שֶׁאַתְּ מִדַּי רְפָאִית וּפוֹחֶדֶת.   אַתְּ זוֹלֶלֶת גְּבָרִים זוֹלֶלֶת גְּבָרִים מֵחֲסֶלֶת עַכְבָּרִים עִירוֹנִיִים בְּחַדְרֵךְ עֲרֵמַת שְׂעָרוֹת חֲתוּלִים תַּחְתוֹנַיִיךְ לְבָנִים מִפַּרְוָה   לֹא הִצְלַחְתְ לְהַגְשִׁים כָּל מִשְׁאָלָה אַךְ בַּלַּיְלָה מָצָאתְֹּ ...

      הָעִיר הַפְּנִימִית רָעֲדָה וְהָיָה  צֹרֶךְ לְהִצְטַעֵר מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה לָדַעַת שֶׁלֹּא תָּשׁוּב הָעִיר לְקַדְמוּתָהּ כִּי פָּגוּ הָאֵמוּן וְהַשֶּׁקֶט בִּרְחוֹבוֹת הַלֵּב הַחֲשׁוּכִים. בְּמֶרְכַּז הַסָּלוֹן הִנַּחְנוּ לַמַשְׁקִיפִים מִן הַחוּץ לְהִתְעָרֵב וּלְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה הָאֲדֻמָּה וְהֵם בַּעֲלֵי מַבָּע רֵאָלִי שֶׁל מוֹרִים לְמָתֶמָטִיקָה וְהֵם קָרִים וּמַרְוִיחִים מַשְׂכּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת וְאָנוּ עֲנִיִּים וּסְגוּרִים בְּסִפְרֵי הַשִּׁירָה וְאָנוּ עִיר מְבֻצֶּרֶת שֶׁכָּעֵת חוֹמוֹתֶיהָ נָפְלוּ כִּי הִנַּחְתִּי ...

    תארי לך ללכת ברחוב, לחצות את הכביש ולפגוש באיש יפה. הוא מנשק על הלחי שלך ואת צוחקת בזרועותיו, ממש באמצע הכביש, זה קלאסי, הוא לוחש באוזנך ואת ממשיכה ללכת בכוון ההפוך, משוטטת בלי כוון ברחובות, מסתחררת סביב הכלום, מחפשת אחר ירושלים מתחת לכל האיפור הכבד של כובעים וכפפות, בשמים, תבלינים, גרביים, צעצועים, נעליים יקרות, שמלות מופקעות, אנשים שממתינים ...

  טירוף שהוא צורך קיומי / אלעד יאנה  תל אביב יכולה להיות עיר מנוכרת, לפעמים מדי. וכשהיא כזאת – קשה לטייל ברחובותיה בלי לכאוב ולהתבלבל. חגית גרוסמן, משוררת מוכשרת שכבר הושוותה בעבר ליונה וולך , מטיילת למעננו, כשנימי נשמתה החשופים והרגישים קוראים דרך עיניה וכפות רגליה את ייסורי העיר. כך היא גם כותבת את סיפורה של מלי, בחורה סהרורית ויצרית ...