אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

לבד בחדר בבית מלון

  http://www.youtube.com/watch?v=VBWiq7gbN-k&feature=youtu.be   החדר הסגור אוחז בעירום. לא מגלה סודות איברים מוצנעים. אמילי הולכת ונמחקת עם כל עורב שצווח מעל גג בית המלון. עמנואל שוקע בבשרה ופניו נעלמים. היא ילדה והוא איש, היא לא יודעת לדבר באנגלית והוא משורר בשלוש שפות. אמילי נפלה לים של עמנואל והחדרים הסגורים אינם חושפים את גניבת הגוף והחדירה. אמילי שוחה בין מילים על אלוהים, ...

קרא עוד »

רעד העיר

       http://www.youtube.com/watch?v=hl04nvME3yo&feature=share הָעִיר הַפְּנִימִית רָעֲדָה וְהָיָה  צֹרֶךְ לְהִצְטַעֵר מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה לָדַעַת שֶׁלֹּא תָּשׁוּב הָעִיר לְקַדְמוּתָהּ כִּי פָּגוּ הָאֵמוּן וְהַשֶּׁקֶט בִּרְחוֹבוֹת הַלֵּב הַחֲשׁוּכִים. בְּמֶרְכַּז הַסָּלוֹן הִנַּחְנוּ לַמַשְׁקִיפִים מִן הַחוּץ לְהִתְעָרֵב וּלְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה הָאֲדֻמָּה וְהֵם בַּעֲלֵי מַבָּע רֵאָלִי שֶׁל מוֹרִים לְמָתֶמָטִיקָה וְהֵם קָרִים וּמַרְוִיחִים מַשְׂכּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת וְאָנוּ סְגוּרִים בְּסִפְרֵי הַשִּׁירָה וְאָנוּ עִיר מְבֻצֶּרֶת שֶׁכָּעֵת חוֹמוֹתֶיהָ נָפְלוּ כִּי הִנַּחְתִּי ...

קרא עוד »

נדמה שזה לא יהיה מוזר

      נִדְמֶה שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה מוּזָר. אִם מִשֶּׁהוּ קָרוֹב אֵלַי מְאֹד, יִכַּנֵּס לְכָאן לַחֶדֶר וּפִתְאֹם יִקַּח   אֶת הַנִּיָּרוֹת שֶׁלִי וְיִצְרַח: "אֵין לָךְ מַשֶּׁהוּ אַחֵר לַעֲשׂוֹת? לְכִי תַּעֲשִׂי קְצַת כֶּסֶף כָּל הַזְּמַן אַתְּ כּוֹתֶבֶת שִׁירִים."   וְאָז יִקַּח אֶת כָּל הַנִּיָּרוֹת שֶׁלִי וְיַשְׁלִיךְ אוֹתָם לַפַּח.    

קרא עוד »

מכל הילדים

מִכָּל הַיְּלָדִים אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא מְקַבֵּל אֶת כָּל הַמַּבָּטִים שֶׁיּוֹשֵׁב בִּקְצֶה הַחֶדֶר וְלֹא מַקְשִׁיב לַקּוֹסֶם הַטִּפְּשִׁי שֶׁאֹמֶּר לְכֻּלָּם לִמְחוֹא כַּפָּיִם בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל פְּרָסִים. אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה בִּפְרָסִים. פְּרָסִים הֵם רִגְעֵי אִינְטִימִיוּת בֵּין מִסְפָּר מִשְׁתַּתְפִים, אֵין שׁוּם קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם לַאֲנָשִׁים שֶׁבַּחוּץ. מִכָּל הַיְּלָדִים אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב בַּחוּץ וּבְיוֹם הֻלָּדְתוֹ לֹא מְקַבֵּל הַרְבֶּה מַתָּנוֹת וְשֶׁאַבָּא שֶׁלוֹ אִישׁ בּוֹדֵד ...

קרא עוד »

אתה

      אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ יְרוּשָׁלַיִם הִצְמִיחָה בְּפִי שִׁנֵּי זְאֵבָה וְהָיִיתִי אוֹרֶבֶת לְךָ בָּרְחוֹבוֹת. אִם הָיִיתָ נִתְקָל בִּי הַקֹּר מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן, הַזָּרוּת הָיִיתִי מְשַׁסֶּפֶת בְּךָ אֶת שִׁנַּי וּמְיַלֶּלֶת אֶל אֱלֹהִים: "תּוֹדָה, תּוֹדָה." אוּלַי לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע עַד כַּמָּה הָיִיתָ לִי הַמָּוֶת וּכְכָל שֶׁבָּחַרְתִּי בְּךָ כָּךְ חָיְתָה בִּי הַבְּדָיָה וְהַגּוּף שֶׁהָיָה מְיֹעָד לְאַהֲבַת בְּשָׂרְךָ צִמֵּחַ בָּשָׂר וּמִבִּטְנִי בָּקְעָה אַהֲבָה טְהוֹרָה. ...

קרא עוד »

סופרים הם חולי נפש

            "סופרים הם חולי נפש." אמר לה עורך מוסף ספרים. "הם רודפים אותי. אני איש נרדף. הם רודפים אותי, רובם חולי נפש והם כותבים מכתבים למו"ל שלי ולאחראים עליי. הם לא פונים אליי. אני לא רוצה שידעו איך אני נראה. אני לא רוצה שידעו מי אני. אני איש רדוף." פניו אט אט נמוגו לתוך משהו ...

קרא עוד »

"פרח הייסורים" מאת היינה

    מה מוזר! מול עיני החולמות ניצבו כל הדמויות האלה, ולפתע הבינותי כי אני הוא האיש המת, האיש המונח בארון-השיש; פרח גדול נפרש מעל לראשי,  עליו סגולים-צהובים כעין הגופרית, פרח גדול, מפואר ומסתורי, נוטף קסם אהבה עזה.   פרח הייסורים, כך הוא נקרא בפי העם, ויש אומרים, כי צץ על גבעת גולגולתא ביום שצלבו שם את בן האלוהים ודם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן