אוקיינוס הקברניט
מה מוזר! מול עיני החולמות ניצבו כל הדמויות
האלה, ולפתע הבינותי כי אני הוא האיש המת,
האיש המונח בארון-השיש;
פרח גדול נפרש מעל לראשי,
עליו סגולים-צהובים כעין הגופרית,
פרח גדול, מפואר ומסתורי, נוטף קסם אהבה עזה.
פרח הייסורים, כך הוא נקרא בפי העם,
ויש אומרים, כי צץ על גבעת גולגולתא
ביום שצלבו שם את בן האלוהים
ודם ישועתו הרווה את האדמה.
פרח זה, אומרים, נושא עדות לייסורי הדם השפוך;
ואמנם בתוככי גביעו נראים בזעיר אנפין
כל כלי העינויים של התליין:
השוט, החבלים, עטרת הקוצים, הצלב,
קובעת התרעלה, הפטיש והמסמרים.
ופרח זה ניצב על ארוני, רוכן על גווייתי,
כאישה מתאבלת המלטפת חרש את ידי,
נושקת, לא נוחמה, את מצחי ואת עיני –
ולפתע פתאום פג הקסם. מה מוזר:
פרח הייסורים צהוב-הגופרית
מקבל נגד עיני דמות אישה,
והאישה – זו את היית, יקירתי!
את היית הפרח, ילדה אהובה,
היכרתיך בנשיקותיך
אין בעולם שפתי-פרח עדינות יותר משפתותיך
ואין דמעה צורבת יותר מדמעותיך.
ראיתי אותך בעינים עצומות,
ראיתי את סבר פנייך הקורן
ואת הבטת בי קסומה, מלבבת,
מזהירה בזיו אור הירח.
תרגום: מאיר ויזלטיר
לגב' חגית גרוסמן,
כבעל ענין, לי כמה תגובות:
1) מה רבותא בפרסומך מפרי עט ויזלטאיר? מה חלקך בכך? שקראת מה שבהוא כתב?
2) לדעתי ראוי בהבאת תרגום לציין את שמו במקור.
3) מה הטוב בהבאת שיר באופן כל כך חלקי?
4) מה טעם השבח שבעצם הפרסום ( החלקי, כאמור) של שיר מחורז במקור בלא חרוזים כלל?
5) מה מידת הדיוק של תרגומו של ויזלטיר מול המקור? או זה איננו נחשב?
6) איזו חוכמה היא זו להביא שיר בעברית ( כלוןמר בתרגוןם לעברית) בלי ניקוד? שירים בעברית – הן מכורח קשיי הק'ריאה ב עברית, הן מפאת מסורת – מביאים במנוקד.
אלה הפגמים העיקריים.
אם תרצי, אביא מהם עוד.
הנה, שלא תחשבי שסתם אני מדבר, מה טעם להביא תרגום ישן וחלקי ולא מנוקד ולא מדוייק ולא נטוע אל תוך חיי המשורר בלי הסבר כלשהו על מהות השיר – כגון שהוא היה השיר האחרון שהיינה בכלל כתב – כשכבר קיים תרגום חדש ורענן יותר?
אבלח כאמור לעיל ראלה רק כמה מהשאולת ההופכות את פרסומך לתמוה ביותר.
בכבוד רב
אך מפאת חשיבות הענין בעיניי – ומשום שאולי התייחסות זו תיעלם במבוכי ה"בננות" – אפרסמו תוך השלמות גם באתר.
בכבוד רב
משה גנן בעצמו.
משה יקר, התרגשותך משירת היינה היא השראה המציפה את הלב. אני שמחה שיש איש בעולם שכל ליבו נתון לשירתו של המשורר הגרמני הגדול הזה ואני מקווה שדבקותך בו תדבק ברבים וטובים שימשיכו וישאו את אש שירתו של היינה. הוא הרי ראוי לכך עד אין קץ.
לגב' גרוסמן,
1) תודה על תגובתך המלבבת.
2) סליחה על כל טעויות התקתוק הנלווים אלי ואינני יכול להשתחרר מהן.
3) תודה, שוב , על תגובתך שאיננה כעוסה כפי שציפיתי – אך הרשי להעיר, שעם כל הנאורות בה – אין בה מענה כלל לטענותיי.
4) בצניעותי שאין לה גבול, כידוע – האם קראת את הפוסט שלי בנדון?
הערה: לאחרונה אני מתלהב – ומתרגם – גם ג'ון דון, ( או דאן), כריסטיאן מורגנשטרן (יכולת לקרוא ב"בננות" מתרגומים אלה), ולפנים תרגמתי אחרים – יוסף אטילה, אדי, מי עוד. זה רק אגב.
ואם כבר "מדברים" – בידי שני ספרונים שהוצאתי (הוצאת "עיתון 77"), שני מחזורי שירים + שירים אחרים של היינה.
אז אני מקווה שהגב' חוה ליבר (מבית אריאלה) אמנם תתעשת ותשתפני בכנס היינה בשנה הבאה עלינו לטובה בארץ ישראל.
גם לדעתי עליך להשתתף בכנס להיינה בשנה הבאה. ואם הדבר תלוי בי ואם אוזמן אזכיר את שמך עד שתתרצה. השנה, הערב היה נתון בידיו של יגאל לוסין והוא שקבע מי ישתתף. מה שחשוב הוא העברת מורשתו של היינה ושימור שירתו. אלה חשובים ביותר. גם לדעתי קולך חייב להשמע ולספר את שלמדת עליו. בכל מקרה אולי תוכל ליזום ערב כזה בעצמך, אולי לא כדאי לחכות שמישהו אחר יזום, אם זה בוער בליבך הנח לבערה להאיר את הדרך.