מִכָּל הַיְּלָדִים אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַיֶּלֶד
שֶׁלֹּא מְקַבֵּל אֶת כָּל הַמַּבָּטִים
שֶׁיּוֹשֵׁב בִּקְצֶה הַחֶדֶר
וְלֹא מַקְשִׁיב לַקּוֹסֶם הַטִּפְּשִׁי שֶׁאֹמֶּר לְכֻּלָּם
לִמְחוֹא כַּפָּיִם בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל פְּרָסִים.
אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה בִּפְרָסִים.
פְּרָסִים הֵם רִגְעֵי אִינְטִימִיוּת
בֵּין מִסְפָּר מִשְׁתַּתְפִים,
אֵין שׁוּם קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם לַאֲנָשִׁים שֶׁבַּחוּץ.
מִכָּל הַיְּלָדִים אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב בַּחוּץ
וּבְיוֹם הֻלָּדְתוֹ לֹא מְקַבֵּל הַרְבֶּה מַתָּנוֹת
וְשֶׁאַבָּא שֶׁלוֹ אִישׁ בּוֹדֵד וְעָצוּב
וְאִמוֹ אָמְנָם אִשָּׁה קְשַׁת יוֹם
אֲבָל נִרְאֵית נִפְלָא כְּשֶׁהִיא רוֹכֶבֶת עַל אֳפָנֶיהָ
וּבִשְׂעָרָהּ קַוֵּי שֶׁמֶשׁ זוֹהָרִים.
שלום, חגית. אהבתי את השיר. וכמה חשוב שהילד הזה ילמד לאהוב את עצמו…
נורית
גם אני אוהבת את הילד הזה.