אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

אתה

 

 

 

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ יְרוּשָׁלַיִם

הִצְמִיחָה בְּפִי שִׁנֵּי זְאֵבָה

וְהָיִיתִי אוֹרֶבֶת לְךָ בָּרְחוֹבוֹת.

אִם הָיִיתָ נִתְקָל בִּי

הַקֹּר מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן,

הַזָּרוּת

הָיִיתִי מְשַׁסֶּפֶת בְּךָ אֶת שִׁנַּי

וּמְיַלֶּלֶת אֶל אֱלֹהִים:

"תּוֹדָה, תּוֹדָה."

אוּלַי לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע

עַד כַּמָּה הָיִיתָ לִי הַמָּוֶת

וּכְכָל שֶׁבָּחַרְתִּי בְּךָ

כָּךְ חָיְתָה בִּי הַבְּדָיָה

וְהַגּוּף שֶׁהָיָה מְיֹעָד לְאַהֲבַת בְּשָׂרְךָ

צִמֵּחַ בָּשָׂר

וּמִבִּטְנִי בָּקְעָה אַהֲבָה טְהוֹרָה.

אֲנִי נִסְתֶּרֶת בְּחַדְרִי

וְהַדָּם שֶׁהִרְעִיד אֶת הַחֲלוֹמוֹת

כָּעֵת מִשְׁתַּנֶּה לְאֵימָה

לְאַבֵּד אֶת מַרְכִּיבֵי הָאַהֲבָה.

לָאֵימָה מִסְפָּרַיִם גּוֹזְרֵי נְשִׁימָה     

מְפוֹרְרִים אֲוִיר לְאַבְקָהמְסַמֵּאת      

וּבְתוֹךְ הַחַיִּים זוֹרֵם נְהַרהַיֹּפִי

שׁוֹטֵף אֶת הַצַּעַר בַּמִּדְרוֹן

וּבְכָל פַּעַם שֶׁנִּשְׁמַעַתשִׁירַת יְלָדִים

פִּצְעֵי זִכְרוֹנְךָ נִשְׁכָּחִים וּמִתְבַּהֲרִים כֶּאֱוִילִיִּים.

גַּם בְּלֵב הַבְּדָיָה זוֹרֵם נְהַר הַחַיִּים

וְהַשִּׁיר הוּא נְקֻדַּת הָאֲחִיזָה בְּתוֹכָם.

 

 

 

3 תגובות

  1. דוד ברבי

    שלום חגית
    יפה כתיבתך כתמיד
    והסיום מרהיב ונכון אלו החיים היפים

    וּבְתוֹךְ הַחַיִּים זוֹרֵם נְהַרהַיֹּפִי

    שׁוֹטֵף אֶת הַצַּעַר בַּמִּדְרוֹן

    וּבְכָל פַּעַם שֶׁנִּשְׁמַעַתשִׁירַת יְלָדִים

    פִּצְעֵי זִכְרוֹנְךָ נִשְׁכָּחִים וּמִתְבַּהֲרִים כֶּאֱוִילִיִּים.

    גַּם בְּלֵב הַבְּדָיָה זוֹרֵם נְהַר הַחַיִּים

  2. אליענה אלמוג

    השיר הזה עשה לי משהו חזק. עוד לא ברור לי בדיוק מה..

    • דוד ברבי

      לדעתי השיר מאד חזק מכיוון שהוא מתאר את המציאות האיומה מחד ולמולה את הצארך הנכון לחיות ולחיות טוב כמה שאנו יכולים לאפשר לעצמינו
      הידיעה השכל והנסיבות
      וּבְכָל פַּעַם שֶׁנִּשְׁמַעַתשִׁירַת יְלָדִים
      יכולים לתת לנו את הכילים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן