אוקיינוס הקברניט
את מכונת הכתיבה שלי רכשתי אצל מר פוקס. איש רזה וגבוה, ששיערו לבן ועיניו התכולות מרוחקות.
היה הראשון באושוויץ שקיבל מנת פניצילין לאחר שחרור המחנה. הוא שקל 17 קילו באותו זמן. קילו על כל שנה מחייו. אתמול קניתי ממנו ארבעה סלילי דיו שחור למכונת הכתיבה. לפני שנה בדיוק קניתי ממנו "OLIVETY" משגעת בצבע טורקיז, עם מקשים שחורים שנתלים באוויר בקלילות רפה. זו מכונה קטנה ונוחה. לפני שנתיים יהונתן, אהובי, קנה לי "BROTHER" צהובה, עם מקשים שחורים, נוקשים וקצרים, שיוצרים רעד מגרה בקצה האצבעות.
היה הראשון באושוויץ שקיבל מנת פניצילין לאחר שחרור המחנה. הוא שקל 17 קילו באותו זמן. קילו על כל שנה מחייו. אתמול קניתי ממנו ארבעה סלילי דיו שחור למכונת הכתיבה. לפני שנה בדיוק קניתי ממנו "OLIVETY" משגעת בצבע טורקיז, עם מקשים שחורים שנתלים באוויר בקלילות רפה. זו מכונה קטנה ונוחה. לפני שנתיים יהונתן, אהובי, קנה לי "BROTHER" צהובה, עם מקשים שחורים, נוקשים וקצרים, שיוצרים רעד מגרה בקצה האצבעות.
המעבדה של מר פוקס נמצאת ברחוב יהודה הלוי וקירותיה מרוצפים במכונות כתיבה ידניות. מעל ראש בנו הבכור, דוד – בעל יכולת פלרטוט בלתי נלאית, שתמיד כפוף מעל שולחנו – נמצאות המכונות החשמליות. הם יושבים ועובדים זה מול זה בחדר קטן, והמכונות מונחות על המדפים כספרים בספרייה. מר פוקס אחראי על מכונות הכתיבה הידניות ובנו על החשמליות. שמו הפרטי של מר פוקס הוא איגנץ. בברית המילה קראו לו ניסן, אבל באמת קוראים לו איגנץ. וכולם קוראים לו מר פוקס. כך שמשמעות שמו היא: איגנץ השועל.
צעדתי בארבעים ושתיים מעלות חום כדי להגיע אליו. פסעתי בתוך האש, בתוך להבת הצהריים. וככל שחדרתי לאש הפכתי למים ונשטפתי זיעה. הגעתי למעבדה הצוננת שלולית דלוחה. קור המזגן של מר פוקס הוא מן החזקים שחשתי. מיד כשנכנסתי זעקתי באוזניו: "כמה כוח נדרש ממני כדי לבוא עד אליך מר פוקס. אתה גבר נאה ביותר, עיניך הכחולות בוערות בקפדנות."
מר פוקס מקבל מכתבים מגרמניה. מדווח שהיה בגטו. אמרו שישלחו לו אלפיים יורו. מר פוקס מקבל מכתבים מגרמניה עם מילים ארוכות ולא מובנות. "אבל לא היית בגטו בגרמניה." אני אומרת לו.
"נכון, הייתי בצ'כיה, אבל הם שלטו שם. זה לא משנה איפה. במחנה ריכוז הייתי בגרמניה."
מכתבים מרשרשים מרחפים ברוח המאוורר הקרירה בתחילת נובמבר, ברחוב יהודה הלוי 22, תל אביב.
"אני מקבל מכתבים גם מצ'כיה. בגרמנית אני לא מבין מילה."
הוא לובש גופיה לבנה. "זה יפה לך ככה" אני אומרת.
"כשאני לבד זה מותר לי. את כותבת די מהר." הוא לוחש אליי מעל המכתב.
מר פוקס מתכונן לעזוב את העולם. כשנכנסתי היום למעבדה שלו ראיתי את בנו דויד לומד את מלאכת תיקון מכונות הכתיבה. "עוד מעט לא אהיה כאן ומישהו חייב להמשיך אותי." אמר מר פוקס.
"בבקשה אל תדבר כך" ביקשתי. "אתה תחיה לנצח".
"לא תודה" הוא צחק. על השולחן שבמרכז חדרו הקטן עמדה מכונת "OLIVETY" חלודה ויפהפייה.
"היא כבר זקנה. היא נולדה כשאני נולדתי." אמר מר פוקס.
"אז היא בת שמונים" לחשתי.
"גם אתה יפהפה מר פוקס" אמרתי לו והוא הסמיק.
"תבואי מחר עם המכונה ואני אסדר לך סרטים למשך שנה. תבואי מחר. אם זה כבד תגידי ואני אבוא אלייך."
"מר פוקס, אתה תחיה לנצח." אמרתי "אני לא יכולה לחיות בלעדיך."
בתחיית המתים מר פוקס רוצה להתעורר בשנת אלפיים ועשר, מתי שאפשר להתעלס לאחר שעתיים של הכרות. "אתה עדיין לא מת" אני צועקת אל גבו. הוא לובש גופיה לבנה ועיניו התכולות זורחות. הוא מספר לי כי פעם רצה לעשות אהבה עם מישהי והיא החתימה אותו על חוזה שלאחר מכן יהיה חייב לשאתה לאישה. "רק רציתי לשים את היד על הכתף שלה. פעם זה היה אסור. אז לקחתי אותה לקולנוע. הייתי חייב לקנות כרטיס הכי יקר, שם בפראג, ביציע. רציתי לנשק אותה."
מר פוקס היפה חי בפעם ובעכשיו. שם וכאן. הוא אוהב את ילדיו ונכדיו.
"זאת HERMES" הוא אומר לי "זאת חֵבְרָה טובה, שוויצרית. יש לי נכדים כמו של פעם, אף אחד לא מעשן, בלי חורים באוזניים, בלי סמים. הייתה לי אישה טובה כמו של פעם. היינו מטיילים בנחלים הצפוניים ואיך שנטפו המים." הוא מראה לי באצבעות. "מים של פעם. מים שלא יהיו עוד."
כשאהיה בתל אביב אלך לבקר בחנות
את משהו חגית
כתיבתך מרתקת
תודה
דויד, אני חושבת שחנותו נסגרה או עברה דירה. אברר ואודיע לך. לאחרונה אני חוששת ליצור עימו קשר, שלא אגלה שחלף מן העולם. אני מתגעגעת אליו מאוד.
מרגש מאד לשמוע
לפי הסיפור הרגשתי כאילו את מספרת על משהו ממשי שקרה עכשיו
זה מראה כמה שהסיפור היה חזק ונגע בי
את עדיין כותבת בעזרת הציפור הכחולה?
אל תבדקי אם זה היה מזמן
נשאר עם התמונה היפה שציירת במילותייך
תודה
תאור יפה ומכמיר לב חגית יקרה
עפרה
מרגש מאוד חגית. כתיבתך נפלאה.
חגית, זה קטע יפהפה! יש לי תחושה חזקה של דה ז'אבו…יכול להיות שפרסמת את זה כבר כאן? בכל מקרה שמחתי לקרא שוב.
זה מזכיר לי ספר נפלא של פול אוסטר וסם מסר "מכונת התכיבה שלי", תרגום מאנגלית משה רון בהוצאת עם עובד.