הָעִיר הַפְּנִימִית רָעֲדָה
וְהָיָה צֹרֶךְ לְהִצְטַעֵר מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
לָדַעַת שֶׁלֹּא תָּשׁוּב הָעִיר לְקַדְמוּתָהּ
כִּי פָּגוּ הָאֵמוּן וְהַשֶּׁקֶט בִּרְחוֹבוֹת הַלֵּב הַחֲשׁוּכִים.
בְּמֶרְכַּז הַסָּלוֹן הִנַּחְנוּ לַמַשְׁקִיפִים מִן הַחוּץ לְהִתְעָרֵב
וּלְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה הָאֲדֻמָּה
וְהֵם בַּעֲלֵי מַבָּע רֵאָלִי שֶׁל מוֹרִים לְמָתֶמָטִיקָה
וְהֵם קָרִים וּמַרְוִיחִים מַשְׂכּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת
וְאָנוּ עֲנִיִּים וּסְגוּרִים בְּסִפְרֵי הַשִּׁירָה
וְאָנוּ עִיר מְבֻצֶּרֶת שֶׁכָּעֵת חוֹמוֹתֶיהָ נָפְלוּ
כִּי הִנַּחְתִּי לַזַּעַם לִפְרֹץ וּלְקַלֵּל אֶת שֶׁהָיָה.
וְהַמַּשְׁקִיפִים בַּעֲלֵי הַמַּבָּט הָרֵאָלִי
אָמְרוּ שֶׁהֵם בָּאִים בְּאַהֲבָה
וְהוֹדוּ שֶׁהִנַּחְנוּ בְּיָדָם כֹּחַ רַב
לְהַחֲרִיב עָרִים מְקֻדָּשׁוֹת
וּכְבָר לֹא הִבַּטְתָּ בְּעֵינַי וְהָיִיתָ רָחוֹק.
כִּבִּיתָ אֶת הָאוֹר וְהָלַכְתָּ לִישֹׁן.
נוֹתַרְתִּי לְיָדְךָ בַּחֹשֶךְ
לָחַשְׁתִּי שִׁמְךָ וְלֹא עָנִיתָ
רָצִיתִי לְהִצְטַעֵר מְאֹד וּלְהִתְחַנֵּן לִמְחִילָה
וְנָגַעְתִּי בְּגוּפְךָ הַחַם וְלֹא נָגַעְתָּ בִּי בַּחֲזָרָה.
יפהפה. מרשה לעצמי לכתוב שגם אני מרגישה רעידת אדמה פנימית, זעזוע של העיר הפנימית בזמן ריב.
שלום חגית
שיר נפלא
הקבלה מדהימה בין המשבר עם הקהילה העיר הארץ העם וכו
אל מול משבר פרטי שקורא בן בני זוג
הכאב בשני ההקבלות הוא חוסר האונים
חג שמח!
אוהבת מאוד
אהבתי מאד את השיר ואת העיר הפנימית שחווה רעידת אדמה.מאד ההזהיתי עם התמונה
עפרה
המבט הראלי בעינים ודאי מסתיר סבל ומצוקה בסלון או חדר השינה של המתמטיקאים וגם של הפוליטיקאים כולנו אפילו העשירים מאוד באותו מצב קיומי