לא כתבתי הרבה בבלוג בזמן האחרון, וגם הפוסט הזה לא ישנה את התמונה, כי מטרתו לעדכן שלא פרשתי, לא ברחתי מהטרולים ולא יבשו לי הרעיונות לפוסטים – אלא שהשילוב של לחץ בעבודה, ביקורים משפחתיים והצטננות קשה מהמקובל שואב את כל מאגרי הזמן והאנרגיה שלי ולא מאפשר לי להפנות ממרצי לבלוג. בתקווה שהכל יטופל בקרוב… (-:

העברית מתעללת במשוררים. מה שמשורר יוצר נקרא בעברית 'שיר': אותה מילה המתארת את מה שמשמיעים ברדיו ומבצעים בערבי שירה בציבור. באנגלית יש poem ו-song ואצלנו אין הבדלה בין השניים. ההפרדה אינה אפשרית כי שני הצדדים רוצים את המילה המוכרת, זו שצברה לה פופולריות ומוניטין. ושניהם צודקים: 'שיר' הרי קשור בשורשו ל'משורר' – ומצד שני גם ל'לשיר', כלומר לבצע בקול עם ...

תיאורטית – יגיד לכם כל כותב – התוכן חשוב יותר מהצורה. התוכן הוא כל עבודתו של המשורר, כולל סידור האותיות במלים, הרווחים בין המלים, שבירת השורות והבתים. השאר – פונטים, ריווחים, גודל הכותרת והדף – הם עבודתו של המעצב. יש כמה דברים שנופלים בין הכיסאות (האם הדגשה באמצעות בולד היא כלי אמנותי? ומה לגבי כתב נטוי? קו תחתי?) ואולי בעתיד ...

חברים וחברות, עלינו!! במזל טוב עלה היום לרשת הגיליון הראשון של 'זוטא – קצר-עט לספרות קצבית', וכולם מוזמנים לשזוף בו את עיניהם ושאר אברי חישה אופטיים (אם יש). גיליון חדש של זוטא – ובו שלוש יצירות ותמונה – יעלה לאתר מדי יום שלישי. עד אז אתם מוזמנים להשאיר תגובות ליצירות , לדון על הגיליו בפורום, או לשלוח יצירות נוספות. לחברי ...

        "רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני/ רוצה לומר דבר מה" (נתן זך) במלים אלה לכד נתן זך לפני שנים את תשומת לבם של הקוראים, ביקש מהם רגע שקט, רגע של ריכוז מזוקק בשיר וביצירה. היום, אני חושש, אף אחד לא היה נותן לזך להביע אפילו את המחשבה הזו; היו קוטעים אותו אחרי 'רגע אחד שקט' ("איך ...

בעקבות ההזמנה של יעל, ובכלל כי אני אוהב שאלונים מהסוג הזה. מה הספר האהוב עלייך? יש הרבה, הרבה, הרבה, אבל השלישייה המובילה היא 'לוליטה' של נבוקוב, 'שתהיי לי הסכין' של גרוסמן ו'פני מועדות לכוכבים' של אלפרד בסטר. שלושה ז'אנרים שונים בתכלית, ולכן קשה לי מאוד להשוות ולהעדיף ביניהם. ועכשיו יש לי הדהוד של דג'ה-וו ותחושה שעניתי על השאלה הזו כבר ...

(ועכשיו ממש מאמר דעה על הבחירות, שפרסמתי גם בבלוג השני שלי, אבל נראה לי מספיק חשוב להעלות גם כאן). אחד המאפיינים המובהקים של מערכות הבחירות האחרונות בישראל הוא המיאוס מהמערכת הפוליטית. אולי בגלל הבחירות החוזרות-ונשנות ללא שינוי משמעותי במסרים ובדמויות, ואולי סתם כתסכול מהמצב הלא-משהו, שוב ושוב חוזרות המנטרות 'אין למי להצביע', 'נמאס מפוליטיקאים', 'צריך משהו חדש' וכולי. התסכול המתגבר ...

אני בא מרחוק להצביע כמו האברכים מניו יורק סיטי. הטיסה היא ג'ונגל פוליטי: לא בא לי לקפטיין להצדיע. את חוק החרקירי הריני מנסח: ראש ממשלה שהודח בגדול לא יחזור וירוץ היום כאתמול ויתהלל כמצביא מנצח. אציין גם שאיני איש של אמצע הדרך, גם אם היא מושכת קדימה. ציפורה רוצה להיות אימא אבל תראו מה נמשך לה כסרח – אפרוחים מסריחים ...

אני אמנם לא כאן, אבל עדיין קורא בשקט, והפוסט הנאה של יעל ישראל על אלוהים גרם לי לחשוב, להתנסח ולכתוב משהו. בשאלת האמונה התחבטתי רבות, למרות שבאתי מבית חילוני עד מסורתי-גבולי, ולמרות שלמדתי מתמטיקה ופיזיקה והייתי מוקף אנשי מדע, אתאיסטים ורציונליסטים. ואולי בגלל זה.  עם השנים פיתחתי עמדה משלי כלפי אלוהים, ואז גיליתי שלא המצאתי כלום ויש שם לעמדה הזו: ...

יש לי בלוג בבננות כבר יותר משנה, בנוסף לבלוג ה"פרטי" בישראבלוג שרץ כבר יותר משנתיים. וזה מעייף. כתבתי באחד הפוסטים הקודמים על הרצון לפידבק מיידי, על התחושה שטקסטים נכתבים ומיד רוצים להתפרסם בבלוג. זה פיתוי שקשה לעמוד בפניו, בעיקר כשהחברים שלי רחוקים ואין לי קהל מיידי של "קוראים ראשונים" בסביבה הקרובה. ובכל זאת צריך לעמוד בפניו, מהסיבות שפורטו בפוסט ההוא. ...