מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
בעקבות ההזמנה של יעל, ובכלל כי אני אוהב שאלונים מהסוג הזה.
מה הספר האהוב עלייך?
יש הרבה, הרבה, הרבה, אבל השלישייה המובילה היא 'לוליטה' של נבוקוב, 'שתהיי לי הסכין' של גרוסמן ו'פני מועדות לכוכבים' של אלפרד בסטר. שלושה ז'אנרים שונים בתכלית, ולכן קשה לי מאוד להשוות ולהעדיף ביניהם. ועכשיו יש לי הדהוד של דג'ה-וו ותחושה שעניתי על השאלה הזו כבר פעם.
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"סיפור של אהבה וחושך" של עמוס עוז, דווקא בגלל שכבר פעמיים ניסיתי לקרוא אותו ולא הצלחתי.
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
אין דבר כזה 'מעולם לא העזתי להודות', כי אם אני נהנה מספר, *מישהו* כבר ידע מזה. אבל ברוח השאלה, נהנתי מאוד מהספרים האחרונים בסדרת 'הארי פוטר', למרות שאני עומד על התנגדותי העזה לכל מי שמתעקשים להתייחס לסדרה כיצירת מופת או כספרות טובה במיוחד.
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
לא קראתי כמעט אף ספר של קפקא (פרט ל'הטירה'), ויש בזה משום הבושה כי אני *יודע* שהייתי אוהב אותם. אבל איכשהו מרוב דיבור מסביב, לא הגעתי אליהם מעולם.
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
גם כאן יש הרבה הרבה אופציות, אבל מה שקפץ מיד לראש הוא 'מומו' של מיכאל אנדה. הסיפור על האנשים האפורים הגונבים זמן מלווה אותי מאז ועד היום. בחמישייה המובילה מצטרפים אליו 'הקברים של אטואן' (לה גווין); 'ילדת חוץ' (זרחי); 'הנסיך הקטן' (סנט אקזופרי); ו'מר שועל המהולל' (דאל)
איזה ציטוט הכי נחקק בך?
"אני מעדיף סופרים גרועים על סופרים טובים, כי הסופרים הטובים כותבים את החיים שהם לא מעזים לחיות, והגרועים חיים את החיים שהם לא מעזים לכתוב" (אוסקר וויילד)
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות?
עם אסף מ'מישהו לרוץ אתו'; אהבה ראשונה זו חוויה משכרת.
ולשנה?
עם הדובר בספר 'סקסוס' של הנרי מילר (שמבוסס על מילר עצמו). הוא חי את 'החיים האמנותיים הבוהמיים' בדיוק כמו שדמיינתי אותם, בפאריז כמובן, והייתי שמח לחוות את זה למשך שנה.
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי הקריאה שלך?
סבתא שלי, שהיתה ספרנית והיתה לוקחת אותי לעבודה שלה בספרייה ונותנת לי לקרוא ספרים לגילאים מבוגרים יותר.
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
מבין הרבים והמשונים, אני חושב שהמוזר ביותר היה על כיסא ברחוב גרמני, ליד פסנתר. זה היה באמצע ההובלה שלנו לכאן, כשהמובילים סירבו להעלות את הפסנתר ואנחנו חיפשנו פתרון. העברתי את הזמן בקריאת 'שום גמדים לא יבואו' על כיסא מתקפל.
זהו. יעל כבר העבירה יופי הלאה אז אני אוותר על שלב הגלגול-קדימה; אם מישהו מקוראי, כותב-או-לא-כותב, נדלק על השאלון – אתם מוזמנים לענות גם.
וואו, מצאת אופציות מעולות להתחלפות.
הספר האהוב- גם שלישיה, ואפילו מעט דומה: לוליטה של נבוקוב, אורלנדו של וירג'ניה וולף, וספר שאני לא זוכרת את שמו ולרא את שם מחברו על סוס לבן ורוכבו בניו יורק הפיוטית העירונית. אבל אני אוהבת אותו בכל זאת.
ספר ליד המיטה- קסמן של אגדות של ברונו בטלהיים. אני חוזרת וקוראת בו מתוך עניין מעשי.
ספר שנהנתי לקרוא ולא הודתי- אוי כל כך הרבה רומנים רומנטים שאני כבר לא זוכרת איך קוראים להם. לזכותי יאמר שזה היה אי שם בגיל ההתבגרות ככה שז עבר.
ספר שלא קראתי ולא העזתי להודות- יותר מדי ספרות ישראלית. כבר שנים שאני בורחת מהמציאות בארץ.
ספר ילדים שהכי נצרב- ללא ספק הנסיך הקטן של סנט אקזופרי, אבל גם הסיפור שאינו נגמר של מיכאל אנדה ובת מונטסומה של הנרי ריידר.
איזה ציטוט הכי נחקק בי-חוקר הספרות קולריג' אמר "הייתי רוצה שמשוררינו הצעירים,הפקחים, יזכרו את הגדרות השירה והפרוזה שלי,והן:
פרוזה: המילים במיטב סידרן. שירה: מיטב המילים במיטב סידרן." זה תמיד נשמע לי כמו נוסחת קסמים.
עם איזו דמות בידיונית הייתי מתחלפת ל24 שעות- עם אטריו מהסיפור שאינו נגמר בחלק שמתחיל בהתעוררות בחיקו של דקרון המזל ועד לאחר קבלת התשובות מהאורקל הדרומי, והמעוף על פלקון דרקון המזל. זו יכולה להיות חוויה מסעירה.
ולשנה- עם פיטר פן באררץ לעולם לא.
מי האדם שכהי השפיע על הרגלי הקריאה שלי- אבא שלי שכבר נפטר. שהייתי קטנה הוא היה מושיב אותי במטבח של סבתא וסבא ונותן לי לקרוא בזמן האוכל. כך למדי שאין שום מקום שאסור לקרוא בו.
ולדוגמה שני מקומות מוזרים שקראתי בהם- בכנסיות באירופה על ספסלי העץ הקשים אני מוציאה לפעמים ספר קריאה ושוקעת בו לשעה קלה. ובפאבים בארץ על הבר אני נוהגת לעיתים להוציא ספר שירה קטן, מאלו של הוצאת הקיבוץ המאוחד, ולקרוא כמה שורות נבחרות. אגב, החלום שלי הוא להוציא ספר שירה בגודל כזה. אבל בהוצאת הקיבוץ המאוחד צריך להיות או מת או כפול לפחות מגילי כדי שזה יקרה.
היה מאד מהנה!!
תודה מאד רונן יקירי וליעל גם על החוויה.
ענבל,
שאפו על הקריאה במקומות הביזאריים אלה. ווי ווי, איך את יכולה להתרכז בבר? שאפו! ולקרוא בכנסיה. גדול.
נהניתי לקרוא את שאלונך.
אני תוהה למה אתה לא מסתדר עם "סיפור של אהבה וחושך". מאד התרשמתי ממנו, בין השאר משום שהוא איכשהו משלים שניים אחרים – את "מיכאל שלי" ואת "פנתר במרתף". יש שם דמויות מקבילות והשלמת אינפורמציה.
את סיפור הקריאה ברחוב ליד הפסנתר אני זוכרת מהבלוג השני. אני זוכרת שזה היה מאד קומי.
רונן, קודם כל אל תתעצל ותקרא את קפקא. ברור שתיהנה. למה לפספס הנאות ספרותיות?
שנית, לא יודעת מה ביזארי יותר, לקרוא על כיסא באמצע הרחוב או בכנסיה, כמו ענבל. אני מורידה את השאפו לפניכם על הריכוז.
אהבתי מה שכתבת כל הסבתא שלך. לדעתי זה כאן רעיון לרומן, בחיי. אני כבר מדמיינת את זה.