יהא אשר יהא מעמדו של אלוהים

אני אמנם לא כאן, אבל עדיין קורא בשקט, והפוסט הנאה של יעל ישראל על אלוהים גרם לי לחשוב, להתנסח ולכתוב משהו.

בשאלת האמונה התחבטתי רבות, למרות שבאתי מבית חילוני עד מסורתי-גבולי, ולמרות שלמדתי מתמטיקה ופיזיקה והייתי מוקף אנשי מדע, אתאיסטים ורציונליסטים. ואולי בגלל זה. 
עם השנים פיתחתי עמדה משלי כלפי אלוהים, ואז גיליתי שלא המצאתי כלום ויש שם לעמדה הזו: אגנוסטיות. העמדה האגנוסטית גורסת ששאלת קיומו או אי-קיומו של אלוהים אינה שאלה שניתנת להכרעה. כלומר, שאי-אפשר לבוא ולהגיד בוודאות (פנימית או חיצונית) ש"אין אלוהים" או "יש אלוהים". ומנקודת המבט האישית שלי אני מוסיף, "וזה גם לא ממש חשוב".
כי אם אלוהים קייים, ובין יכולתיו המושלמות נכללים גם תבונה אינסופית ויכולת תקשורת מושלמת. ואם זה כך, אין שום סיכוי שקרעי המידע המבולבלים והכללים והסותרים וכל הדברים שיוצרים יחד את הדת – כל דת – הם מה שאלוהים התכוון להגיד לנו. בין אם בגרסת "השכר והעונש" היהודית-נוצרית-מוסלמית, ובין אם בגרסת "הניתוק עד ההארה" של המזרח, הפרקטיקות הדתיות נראות בעיני כל כך שגויות, שאין לי ספק שאם יש אלוהים, לא ממש איכפת לו מהתקשורת אתנו.
ומצד שני, גם אם אין אלוהים, אין בכך כדי להפוך אדם לניהיליסט או לנהנתן אגואיסט. אלוהים אינו נחוץ לי כדי ליצור מערכת מוסרית, כדי להקשיב לעצמי, לאחרים ולטבע, כדי להתייחס לדברים מסוימים כמופלאים. אם הוא קיים, אני יכול להתייחס לכל מעשי, לכל החקירות הפנימיות והחיצוניות שלי, כניסיון להתקרב אליו, להבינו טוב יותר; אם לא, אני יכול להגיד אותו משפט בדיוק, אבל להשתמש בעולם בתור מושא: ניסיון להתקרב לעולם, להבין את העולם, להכיר אותו – על כל היבטיו ודמויותיו.
מכל מה שקראתי, העמדה שהכי התחברתי אליה היא זו שהציג שפינוזה בפילוסופיה שלו: העולם – על כל היבטיו, אופניו, דרכי הביטוי שלו וכו" – *הוא* האלוהים. לא אלוהים פועל, שנותן שכר או מעניש, ולא אלוהים שופט, המחכה עד לאחר המוות כדי להנחית עלינו מכות; אלא אלוהים שלם, שהוא אחד ורבים בעת ובעונה אחת, שמתבטא בכל דבר ובכל אחד מאיתנו, ויחד עם זאת נסתר – כי בכל זמן נתון אנו מסוגלים לראות רק אופנים מסוימים שלו.
מהעמדה הזו צומחת האגנוסטיות שלי: מאחר שהעולם קיים, אפשר לומר שאלוהים קיים – אבל באותה מידה אפשר לומר שאם בהגדרתו של אלוהים נכללת התכונה של "הוא קיים מחוץ לעולם" (הגדרה נפוצה) הרי שאין. זה בסך הכל עניין של הגדרה, והגדרה שלמעשה אין לה חשיבות: בין אם מה שאני מכנה אלוהים (בעקבות שפינוזה) הוא "אלוהים" בהגדרה המקובלת או לא, אני אמשיך לנהל את חיי מתוך ניסיון להתקרב *אליו*, להבין *אותו*, להתמודד *מולו*.