בננות - בלוגים / / יהא אשר יהא מעמדו של אלוהים
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

יהא אשר יהא מעמדו של אלוהים

אני אמנם לא כאן, אבל עדיין קורא בשקט, והפוסט הנאה של יעל ישראל על אלוהים גרם לי לחשוב, להתנסח ולכתוב משהו.

בשאלת האמונה התחבטתי רבות, למרות שבאתי מבית חילוני עד מסורתי-גבולי, ולמרות שלמדתי מתמטיקה ופיזיקה והייתי מוקף אנשי מדע, אתאיסטים ורציונליסטים. ואולי בגלל זה. 
עם השנים פיתחתי עמדה משלי כלפי אלוהים, ואז גיליתי שלא המצאתי כלום ויש שם לעמדה הזו: אגנוסטיות. העמדה האגנוסטית גורסת ששאלת קיומו או אי-קיומו של אלוהים אינה שאלה שניתנת להכרעה. כלומר, שאי-אפשר לבוא ולהגיד בוודאות (פנימית או חיצונית) ש"אין אלוהים" או "יש אלוהים". ומנקודת המבט האישית שלי אני מוסיף, "וזה גם לא ממש חשוב".
כי אם אלוהים קייים, ובין יכולתיו המושלמות נכללים גם תבונה אינסופית
ויכולת תקשורת מושלמת. ואם זה כך, אין שום סיכוי שקרעי המידע המבולבלים והכללים והסותרים וכל הדברים שיוצרים יחד את הדת – כל דת – הם מה שאלוהים התכוון להגיד לנו. בין אם בגרסת "השכר והעונש" היהודית-נוצרית-מוסלמית, ובין אם בגרסת "הניתוק עד ההארה" של המזרח, הפרקטיקות הדתיות נראות בעיני כל כך שגויות, שאין לי ספק שאם יש אלוהים, לא ממש איכפת לו מהתקשורת אתנו.
ומצד שני, גם אם אין אלוהים, אין בכך כדי להפוך אדם לניהיליסט או לנהנתן אגואיסט. אלוהים אינו נחוץ לי כדי ליצור מערכת מוסרית, כדי להקשיב לעצמי, לאחרים ולטבע, כדי להתייחס לדברים מסוימים כמופלאים. אם הוא קיים, אני יכול להתייחס לכל מעשי, לכל החקירות הפנימיות והחיצוניות שלי, כניסיון להתקרב אליו, להבינו טוב יותר; אם לא, אני יכול להגיד אותו משפט בדיוק, אבל להשתמש בעולם בתור מושא: ניסיון להתקרב לעולם, להבין את העולם, להכיר אותו – על כל היבטיו ודמויותיו.
מכל מה שקראתי, העמדה שהכי התחברתי אליה היא זו שהציג שפינוזה בפילוסופיה שלו: העולם – על כל היבטיו, אופניו, דרכי הביטוי שלו וכו" – *הוא* האלוהים. לא אלוהים פועל, שנותן שכר או מעניש, ולא אלוהים שופט, המחכה עד לאחר המוות כדי להנחית עלינו מכות; אלא אלוהים שלם, שהוא אחד ורבים בעת ובעונה אחת, שמתבטא בכל דבר ובכל אחד מאיתנו, ויחד עם זאת נסתר – כי בכל זמן נתון אנו מסוגלים לראות רק אופנים מסוימים שלו.
מהעמדה הזו צומחת האגנוסטיות שלי: מאחר שהעולם קיים, אפשר לומר שאלוהים קיים – אבל באותה מידה אפשר לומר שאם בהגדרתו של אלוהים נכללת התכונה של "הוא קיים מחוץ לעולם" (הגדרה נפוצה) הרי שאין. זה בסך הכל עניין של הגדרה, והגדרה שלמעשה אין לה חשיבות: בין אם מה שאני מכנה אלוהים (בעקבות שפינוזה) הוא "אלוהים" בהגדרה המקובלת או לא, אני אמשיך לנהל את חיי מתוך ניסיון להתקרב *אליו*, להבין *אותו*, להתמודד *מולו*.

———————————————————————–
ואם אני כבר כאן – המלצה חמה על גיליונו השני של כתב העת החוטם, שראה אור לפני מספר שבועות ברשת. הגיליון השני עוסק בנושא "סלון", והוא גדוש יצירות מרתקות. אהבתי במיוחד את "ערב ספרותי" של דבורה שטיינהרט, את הסיפור "אורחים" של דבורה נגבי ואת הווידיאו המסיים את הגיליון. ואם תסתכלו טוב, תגלו גם שלושה שירים שלי בין כל המטעמים.

7 תגובות

  1. חני שטרנברג

    אני מאוד מתחברת לאופן שבו אתה רואה את הדברים. תודה ששיתפת. אהבתי גם את השירים, ובמיוחד את השיר "ארוחה משפחתית". יש בו ביקורת שהיא מאוד נכונה בעיניי:-)

  2. ענבל כהנסקי

    אני צריכה עוד לחשוב על זה.אבל נראה לי שאגנוסטיות היא הגישה הכי קרובה למה איך שאני רואה את אלוהים. תודה מאד על המיקוד!!
    כמובן שקראתי את השירים שלך ב"חוטם" והם נאים בעיניי..
    אגב, בגיליון הבא של "חוטם" שנושאו הוא סף, יתפרסמו שירים שלי.. (-:

  3. עם הרבה מזה אני יכולה להזדהות. אולי מה שהכי חשוב בזה הוא, שהתשובה לשאלת-השאלות בעצם לא ממש עקרונית, שלא לדבר על כך שהיא נותרת בלתי-מושגת. מה שחשוב זה מה שאנחנו עושים עם זה.
    נדמה לי שזה היה האיש עם הכלב ב"מלחמה ושלום" (פיאר פגש אותו במסע המושלג בשבי הצרפתים) שאמר בערך אותו דבר: החיים הם האלהים, ואלהים הוא החיים.

  4. אוי, איך התגעגעתי אליך רונן. כיף שקפצת לביקור.

    ומה שכתבת:

    "כי אם אלוהים קייים, ובין יכולתיו המושלמות נכללים גם תבונה אינסופית ויכולת תקשורת מושלמת. ואם זה כך, אין שום סיכוי שקרעי המידע המבולבלים והכללים והסותרים וכל הדברים שיוצרים יחד את הדת – כל דת – הם מה שאלוהים התכוון להגיד לנו. בין אם בגרסת "השכר והעונש" היהודית-נוצרית-מוסלמית, ובין אם בגרסת "הניתוק עד ההארה" של המזרח, הפרקטיקות הדתיות נראות בעיני כל כך שגויות, שאין לי ספק שאם יש אלוהים, לא ממש איכפת לו מהתקשורת אתנו".

    כמה נכון, כמה נכון!!!! לו היית בארץ, היית רואה כתבה שהיתה הערב אצל אילנה דיין , וכל כך זעזעה אותי, על הרבי של הקבלה של הכוכבים בארץ. פשוט לא יאמן איך אנשים הולכים שבי אחרי פרקטיקות דתיות. מה, אין להם עיניים? אין להם מוח? בשביל מה יש לנו תבונה?

    אני מאוד מסכימה איתך, גם בתור אדם שבחר להאמין באלוהים, ז"א, הלך עוד צעד אחד מהמחשבה האגנוסטית ועשה בחירה.

    ואגב, מעניין שעם השנים אני מגלה יותר ויותר מדענים שמאמינים באלוהים, או שהשתכנמעו בקיומו דווקא מתוך המדע. מעניין, נכון?

  5. פוסט מעניין ונוגע מאוד.
    בעיני, הבעיה עם הגישה האגנוסטית שהיא לא מאפשרת בניה של מערכת עשיה סביב האמונה. אחרי הכל זה עולם של מעשים, לא מילים. לא אמונות.
    אם אתה מאמין בלב באל ולא עושה דבר, לא שומר שבת או דיני טהרת המשפחה או חוגג את שמחת תורה – מה המשמעות בפועל של אמונה כזו או אחרת, אמונה יהודית לעומת המבורגר ענק ועגול שיצר את העולם? או אולי ארבעה פילים ורודים שמחזיקים את הארץ? באימוץ את הגישה האגנוסטית נמחקים ההבדלים בין הדתות שסופו של דבר מתבטאים בעשיה (של מצוות ופולחנים), בין ההינדו ליהדות לפרוטסטנטיות לקתוליות.. ואם נמחק אותן, מה נרוויח? לי נראה שיש כאן הפסד.

    הערה קטנה (ולא הכי שייכת). תורת האבולוציה נחשבת כיום מדע מבוסס , למרות שלא עומדת בתנאים שהציב פופר לקריטריונים למדעיות. האם היא לא סוג של אמונה?

    • איילה אני כל כך מסכימה איתך, היטבת לנסח, אני אומרת שבנאדם רוצה ללמוד תוכנה הוא משקיע בזה שעות ואת אלוקים הוא ילמד מהעננים, כך סתם, בלי להתחייב, ככה נראה לי , וזה לא רק שמחת – תורה אלא דברים פשוטים כמו : דיני השבת אבידה.

      מה רובינו עושים, מוצאים ומנכסים לעצמינו, אלא אם כן פתחת ספר או שניים.

      סומכים על ההורים שינווטו, ואם הם כרגע צופים באח הגדול והניווט התעמעם לו לא נורא.

      אני מאמינה כמוך בדרך: אב, ב, ג.

      בואי לבקר אותי.

      וחג- שמח לכולם.

  6. תודה רבה על תגובותיכם הנעימות. באורח מעצבן מאוד אני מנותק מזה שלושה ימים מהאינטרנט בשל תקלה טכנית של חברת האינטרנט המקומית, ולכן זמני ברשת מוגבל מאוד. כשהאינטרנט יחזור, אענה בצורה מסודרת לתגובות המחכימות.

    תודה וסליחה…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר