ניקוי ראש

יש לי בלוג בבננות כבר יותר משנה, בנוסף לבלוג ה"פרטי" בישראבלוג שרץ כבר יותר משנתיים.
וזה מעייף.
כתבתי באחד הפוסטים הקודמים על הרצון לפידבק מיידי, על התחושה שטקסטים נכתבים ומיד רוצים להתפרסם בבלוג. זה פיתוי שקשה לעמוד בפניו, בעיקר כשהחברים שלי רחוקים ואין לי קהל מיידי של "קוראים ראשונים" בסביבה הקרובה. ובכל זאת צריך לעמוד בפניו, מהסיבות שפורטו בפוסט ההוא. בייחוד עכשיו.
כתבתי בפוסט הקודם על המובלעת שלי, המקום המנותק והדובר עברית בתוך השפה והארץ הזרה. וזה נכון, המקום הזה תוסס – בייחוד עכשיו – ברצון להתפתח, לגדול, וליצור דברים חדשים מתוך כך. אבל היצירה הזו לא יכולה להתבצע תחת לחץ פרסום, חיצוני או פנימי; והפיתוי המתמיד של הבלוג – כלומר עירוב קבוע של הקוראים ושל התגובות ושל הפרסום במלאכת היצירה – הוא סוג של לחץ כזה. ומעבר לכך, הבלוג הוא גם מעקף לניתוק, ערוץ שבו אני מתחכם לעצמי וממקם את עצמי בחזרה בתל אביב, גם כשאני רחוק. יש בזה הרבה מאוד כוח ונחמה, אבל בתקופה הנוכחית אני זקוק למשהו אחר, לפחות עד שמה שמחפש את דרכו החוצה, ימצא.
מכל הסיבות האלה, אני לוקח פסק זמן.
הבלוגייה הזו היא מקום נהדר, תומך ומפרה, ונהניתי מאוד לגור כאן זמן מה. אבל אני זקוק עכשיו למשהו אחר, ויוצא קצת לנשום את האוויר הקר מחוץ למטע. אני לא סוגר את הבלוג או שום דבר בסגנון, רק לוקח קצת "טיים אוף", לנקות את הראש ולחפש לי דרך. באופן טבעי, אני גם איעלם קצת משאר הבלוגייה – כלומר מחזית התגובות בבלוגים אחרים – למרות שאמשיך לקרוא מה שמעניין אותי, ואגיב כשארגיש שיש לי מה להגיד. אני גם לא שולל את האפשרות להעלות פעם בפעם איזה פוסט, כשארגיש שזה נכון ומתאים. וכשאני אחזור, אני אחזור.