טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.

חזרתי. עבר המון זמן. אני עייפה ומלאה במחשבות ורגשות ולא יודעת מה לספר קודם.   על היער הגרמני שבו היינו המשך שבועיים, 40 נשים ישראליות ופלסטיניות מלאות התרגשות כאב ותקווה?   על ס. מבית לחם שסיפרה איך אביה התעוור בזמן הסגר הגדול על בית לחם כי לא יכול היה להגיע לירושלים לקבל את טיפולי הלייזר לעיניים שלו?   על ר. ...

עוד כמה ימים אני נוסעת לארצם של אנשים גבוהים שאומרים אנשולדגונג ואף פעם לא מאחרים לשום מקום. אני נוסעת לרכז ולהנחות סמינר של נשים ישראליות ופלסטיניות. במשך שבועיים תמימים נהיה רק נשים. בלי אף גבר. זו הזדמנות מצויינת לבדוק אם האמונה העתיקה האומרת שאם העולם היה מנוהל על ידי נשים לא היו בו מלחמות היא נכונה. (האמת היא שהייתה לי ...

מומלץ לקרוא את הסיפור בזמן שמקשיבים לזה: http://www.youtube.com/watch?v=lm1q3gadv50&NR=1 אנחלה בונה כינורות.  כשנולדה הביטה בה אמה ונדמה היה לה שהיא רואה מולה מלאך. "אני רוצה לקרוא לה אנחלה." היא אמרה בעיקשות לא אופיינית לבעלה הנרגש. "אבל רצינו לקרוא לה מלכה," הוא מלמל. "לא." פסקה אמה בקול תקיף. " שמה יהיה אנחלה." וכך היה. כשאמה של אנחלה הייתה מניקה אותה הייתה שרה ...

לילות נופלים עלי כמו שדים יוצאים ממחבואם מכשפות מנגנות לחש לילות שאין בהם ירח רק מישהו שהיה פעם שריד. חלומות של עבר מטפטפים עלי טיפות של אין אונים בחצרי עשבי פרא שאיש לא מנחמם גרונם יבש וגרוני קשה מפאת המלחמה. עוד מעט יכסו עשבים את ביתי יסתירו אותו בתוך עלוותם וכשלילה יבוא איש לא יראני ואני אשן.  

לא יכולה יותר. התמונה של אולמרט מחבק את קרנית גולדווסר גמרה אותי. אין גבול לציניות? לאכזריות? צדקה מאד טלי שכתבה אצלי אתמול בתגובות שהאכזריות היא גם אצלנו. ובפעם הראשונה בחיי אני ממש מתעבת את התקשורת. מה שעשו אתמול הוא בלתי נסלח. השימוש הציני והאכזרי הזה באבלם של אנשים, הקתרזיס שאליו הביאו את הציבור עם תמונות החתונה של קרנית ואודי גולדווסר ...

לא שיערתי שארגיש ככה כשיחזירו את הארונות של אלדד רגב ואודי גולדווסר. כל הזמן עוד קיוויתי שהם חיים, או שלפחות אחד מהם חי. אבל עכשיו ראיתי בטלביזיה את שני הארונות השחורים וזה כואב בצורה שלא תאמן. אני לא יכולה בכלל לתפוס את מה שעבר על המשפחות שלהם בשנתיים האחרונות או את מה שעובר עליהם היום, אבל הכאב שאני חשה הוא ...

האמת היא שבהמשך לכל אלו שהולכים מכאן, גם לי קצת מתחשק. מישהו כינה אותי באחד הפוסטים "יצור אלים ודוחה". למרות שברור לי מעבר לכל ספק שאני לא יצור אלים ודוחה, זה עשה לי הרגשה מאד רעה. ואז אני באמת שואלת את עצמי אם זה הדבר הנכון, להיות כל כך חשופה לכל אחד בלי יכולת לשלוט בזה. מה זה האקסביציוניזם הזה ...

הוא גדל במקום שבו נבלו כל העצים שלך   אמרתי לעצמי שאני לא אפגע ממנו יותר. שאני יכולה לשמוע את כל מה שיש לו להגיד, תוך ידיעה מפוכחת שהכל שטויות כוחניות. וכך באתי אליו שוב. לסירה. זה לא היה קשה, לבוא לשם שוב. זה היה ביום הזה שכל היום ביליתי בלנסות להשיג לו קצת גראס כי כאבה לו האוזן, ואני ...

שהסיבה שהעלתי לכאן עכשיו פוסט עם סיפור היא כדי שננסה להחזיר את המקום הזה למה שהוא אמור להיות- עריסה  ובמה ליצירה של כל אחת ואחד מאיתנו. עבורי, כמישהי שמפחדת מאד לפרסם את סיפוריה, המקום הזה נותן המון. הוא נתן לי פתח רך ומשרה ביטחון להוציא את עצמי החוצה. התגובות שקיבלתי ושאני מקבלת כאן מחזקות אותי  ונותנות לי תקווה. אני גם ...

סירת מפרש וגבר   בבוקר חזרתי הביתה מהסירה כדי להתקלח לפני שאני יוצאת לאוניברסיטה. כל הדרך הציקה לי השלפוחית ולא הצלחתי להבין למה לא השתנתי בסירה לפני שיצאתי, עד שנזכרתי. בלילה הקודם לפני שנרדמנו הוא אמר לי שהאישונים שלו לא סימטריים, שאחד מהם הוא אובלי ולא עגול, ובלילה חלמתי על האישון האובלי שלו מסתכל עלי והתעוררתי בוכה והוא לא היה ...