טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.

אין לי  דבר לומר והזמן זוחל בי ונוגס נתחים מן הגוף. פה הייתה יד ואיננה. שם היה טחול. כאן היה וריד נבוב עליון ובמקומו פעור פתח חשוך ומואר מלא וריק מזמין ומפחיד. בצד היה לבלב למעלה סרעפת וקצת יותר למעלה פה.    

שלושה דברים שגרמו לי אושר בחג הפסח   1. וסרמן של יורם קניוק.   בדרך כלל איני אוהבת את כתיבתו של קניוק. לא אדבר על כך יותר מדי כי יש כאן מספיק קרנבלים. את וסרמן התחלתי לקרוא משתי סיבות: קיבלתי אותו במתנה ואני מנסה לכבד כל מתנה שניתנת לי, והציור על הכריכה שבה את ליבי. ואיזה מזל גדול זה היה! ...

דוריס, ככה אני אומרת לה כמה התרחקתי מעצמי.   קילומטרים של מדבר וחולות טובעניים מפרידים בינינו. בין מי שהייתה אני לבין מי שאני עכשיו.   ואין לי סירה. וגם לא גמל דו דבשתי.  גם לא אופניים. או מים.  

  מאז המלחמה נעשיתי אילמת. בעצם הפכתי אילמת מאז שאושיק האהוב שלי מת (אבל מוסרית לא יכולתי שלא להזכיר את המלחמה). הנה הוא, אושיק שלי האהוב.    

הרבה זמן לא הייתי כאן. יומיים אחרי שאושיק שלי מת עברנו דירה והרבה זמן לא היה לי אינטרנט. אחר כך התחילה המלחמה הארורה הזו ונגמרו לי המילים. ובאמת אין מה לומר. מה אפשר להגיד לנוכח טבח שכזה? לנוכח אבדן כל צלם אנוש? לנוכח ההכרה שמה שנשאר מעם ישראל הנבחר הוא חבורה של פאשיסטים רצחניים? ואני עומדת מאחורי כל מילה שנכתבת ...

אושיק שלי- לזכרו   אתמול בלילה נאלצנו להזמין את הוטרינר כדי לגאול את אושיק מהסבל שהיה מנת חלקו בימים האחרונים. הוא כבר לא יכול היה כמעט לקום, ללכת, לעשות את הצרכים שלו. רוב היום הוא היה שוכב מקופל בתנוחה עוברית במקום אחד. אני לא הייתי כאן חמישה ימים. נאלצתי לנסוע לעבוד, ורוני טיפל בו בימים הללו. באחד הימים הוא נגע ...

איך דמעות גורמות לי לדמוע. וצלילים. פתאום אני חושבת על ההיא הילדה שהצמידה ידיה לפניה ושתקה שעות.   איך דמעות גורמות לי להטיל צל גדול. ואני נזכרת. הילדה שהיו לה שתי צמות. אינדיאנית. כזאת היא רצתה להיות.   מעשנת את מקטרת השלום. מנופפת אל הנשר בשמיים. קוראת לפני השינה.   איך דמעות גורמות לי לברוח למדבריות. שם הרוח לא נושבת ...

הפעם אהיה מאד עניינית. יש שני נושאים שבהם הייתי רוצה לשתף אתכם: הזמנה: בימים אלה התחלתי לנהל מרכז יום לנשים בראשון לציון. אני מחפשת נשים ואנשים שיכולים ורוצים להעביר במרכז הזה פעילויות שונות ומגוונות. החל ממלאכת יד ואמנות לסוגיה, תנועה, הגנה עצמית, יוגה, מודעות עצמית, רפואה אלטרנטיבית, זוגיות, מיניות, יחסי הורים וילדים, ועוד כיד הדמיון הטובה. מדובר בסדנאות או הרצאות ...

כבר זמן מה שאני בתרדמת. לא תרדמת פיזית למרבה המזל. אבל תרדמת רגשית. נפשית. יצירתית. אני על אוטומט. שורדת. אתם קוראי הנאמנים, יכולתם אולי להבחין שזמן רב לא כתבתי. שורה של אסונות קטנים ערערו את עולמי והפכו אותי למכונת הישרדות. באמת אסונות קטנים. אבל לפעמים גם אסונות קטנים עושים רעש גדול. למען האמת אני מגזימה. ואני גם קצת מתביישת לקרוא ...

    אנחנו יושבות בקפה כאוס בדרמשטאט. סוזן, יהודית ואני. בעוד שעתיים בערך נקום ונחזור לאכסניה בה אנחנו נמצאות כבר כמעט עשרה ימים. נקום מוקדם בבוקר וננהל את הסמינר הזה שאנחנו מנסות לקיים. עוד חמישה ימים הכל ייגמר וכל אחת מאיתנו תחזור למקום ממנו היא באה. אבל ברגע הזה אנחנו יושבות בקפה כאוס. אנחנו יושבות בחוץ. לא כל כך קר ...