טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.

                                                                                תחי מדינת ישראל!     במלאת 61 שנה להכרזת העצמאות , האם לא הגיע הזמן שתוקם מדינת ישראל?   קוראי בודאי תוהים עכשיו מאיזו הפרעה פסיכוטית אני סובל. ובכן , בוחן המציאות שלי נבדק ונמצא תקין בגבולות הממוצע. אני שואל שוב : מתי תוקם מדינת ישראל ?   שהרי  במדינה החוגגת היום את עצמאותה יש הכל : יהודים ...

סיימתי את טקס יום הזכרון שלי. ישבתי מול ערוץ 33 עד שהופיע שמו של אודי. אחר כך יצאתי להליכה ובכיתי. עכשיו אפרסם כאן שוב את הסיפור שכבר פרסמתי לפני שנה. ביום רביעי היא הולכת לרמאללה לפגוש את מחמוד דרוויש   קוראים לה צדף. זה שם שהיא בחרה לעצמה. היא רוצה שיגע בה החול, שפירורי חול יכנסו לתוכה, שיגעו בה המים, ...

עדות שמיעה מפי נערים מבית לחם: אפריל 2009   סיימנו את הבגרויות ורצינו לחגוג. הלכנו כמה חבר'ה למטע של המשפחה של אחד מאיתנו. ליד הבית שלו. קנינו שתייה ואוכל, הבאנו מנגל כדי לעשות על האש והבאנו נרגילות. היינו מאד שמחים והתרגשנו מאד. סיימנו סוף סוף את הלימודים וזה יום מרגש מאד בשבילנו. חיכינו למסיבה הזאת הרבה זמן. קנינו הרבה אוכל, ...

 במסגרת היותי עובדת עירייה באחת הערים הגדולות בארץ, נכחתי הבוקר בטקס יום השואה שארגנה אותה עירייה לעובדיה. נכחתי ובכיתי. יש כמובן המון סיבות לבכות היום. אחת מהן, אחת מהסיבות שהביאו אותי לבכות הבוקר הייתה – אני מתקשה למצוא לה שם הולם. אולי זילות הזיכרון. אני מתכוונת לאופן שבו אנו זוכרים ומזכירים. עשרות טקסים כאלה כבר ראיתי ושמעתי. שוב מדקלמים את ...

  מתי הפכנו להיות רוצחים? כבר ב 48? ב 67? בדצמבר 2008? בין לבין? מתי הפכנו להיות אדונים, אדנותיים, יהירים, חסרי חמלה?  רודפי בצע, גזענים? שוב ושוב אני נמלאת בושה למראה העם שאליו אני משתייכת. שוב ושוב איני יודעת לאן אוביל את הבושה, איך נוכל לכפר על מעשינו, איך נוכל ללמוד לנהוג אחרת. אין לי תשובות. בבקשה צפו בוידאו הזה.  ...

אין לי  דבר לומר והזמן זוחל בי ונוגס נתחים מן הגוף. פה הייתה יד ואיננה. שם היה טחול. כאן היה וריד נבוב עליון ובמקומו פעור פתח חשוך ומואר מלא וריק מזמין ומפחיד. בצד היה לבלב למעלה סרעפת וקצת יותר למעלה פה.    

שלושה דברים שגרמו לי אושר בחג הפסח   1. וסרמן של יורם קניוק.   בדרך כלל איני אוהבת את כתיבתו של קניוק. לא אדבר על כך יותר מדי כי יש כאן מספיק קרנבלים. את וסרמן התחלתי לקרוא משתי סיבות: קיבלתי אותו במתנה ואני מנסה לכבד כל מתנה שניתנת לי, והציור על הכריכה שבה את ליבי. ואיזה מזל גדול זה היה! ...

דוריס, ככה אני אומרת לה כמה התרחקתי מעצמי.   קילומטרים של מדבר וחולות טובעניים מפרידים בינינו. בין מי שהייתה אני לבין מי שאני עכשיו.   ואין לי סירה. וגם לא גמל דו דבשתי.  גם לא אופניים. או מים.