בננות - בלוגים / / אולי זה שיר
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אולי זה שיר

בעקבות התגובה של מירי שחם לשיר הקודם שפירסמתי, נזכרתי שאני לא יודעת לכתוב שירה ורצתי מיד לכתוב עוד שיר.
אולי זה שיר ואולי לא.
בכל מקרה אני רוצה לפרסם אותו. ואני רוצה לספר לכם שהוא נכתב על בן הזוג שלי שאותו אני מאד מאד אוהבת.

בסטלה מאריס אנחנו יורדים יחד

בשביל שמוביל לכיפה

"אף פעם לא הגעתי"

אתה אומר

כשאני מחזיקה

את גופי.

החברה הקודמת

הבלונדינית הזו שלמדה

פילוסופיה

גם לה היה

פחד גבהים.

תנים מתחילים לילל

בחושך

ואני מדמיינת אותך

תן.

שיניים חשופות

קולות ששומעים רק בלילה

רזה ופרוותי

איתי.

 

 

14 תגובות

  1. החברה הקודמת…
    ועוד בלונדינית
    וגם פילוסופיה…
    העבר, העבר, תמיד מפריע איכשהו.

    • כן, כן..
      והיא הייתה גם עשירה.

      • תנחומי.
        אל תגידי לי שהיא גם היתה יפה, נחמדה, מתנדבת עם קשישים, אומנית לעת מצוא, מבשלת מעולה ומנגנת על כינור מגיל 5 ומופיעה בהרכבים קאמריים.
        בעצם זה מה שאנחנו תמיד חושבות, לא? שיש שם עוד כמה פרטים מיתולוגים שחוסכים מאתנו כי זה מספיק גרוע גם ככה, לא?

        • מאד יפה. ונורא חכמה.
          לגבי הכינור אני לא בטוחה.
          זה ייסר אותי בערך שנה וחצי. היום כבר לא, למרות שיש רגעים ספורים שבהם הייסורים מתפרצים.
          אוף.

          אבל- זה לא עיקר השיר. נדמה לי..

          • אה, אבל גם את נורא יפה. אני אוהבת להסתכל על הצילום שלך. את נראית כמו מודלים של ציירים רנסאנסיים. מרהיבה.

          • לא זה ודאי לא העיקר, סתם קפץ לי.
            לוקח המון זמן לקבל שגם בן הזוג חי בעיקר בהווה (ואם לא אז קישטה ומהר).
            מעניין אם גם גברים יש להם את השריטה הזו…
            בנים? מישהו בבית?

  2. (((:
    נו, נו. זה בהחלט שיר. מאד אהבתי את תחושת הערעור בפיצול
    "כשאני מחזיקה
    את גופי"
    במקום אחד אני חושבת שלא חילקת נכון את המילים בין השורות. מה דעתך על:

    בסטלה מאריס אנחנו יורדים יחד
    בשביל שמוביל לכיפה.
    "אף פעם לא הגעתי"
    אתה אומר
    כשאני מחזיקה
    את גופי,
    החברה הקודמת, הבלונדינית,
    זו שלמדה פילוסופיה,
    גם לה היה
    פחד גבהים.
    תנים מתחילים לילל
    בחושך
    ואני מדמיינת אותך
    תן.
    שיניים חשופות
    קולות ששומעים רק בלילה
    רזה ופרוותי
    איתי.

    ****
    והייתי מחליפה את המילה האחרונה במשהו אחר. כאילו פתאום נבהלת, פחדת ללכת עד הסוף עם השיר החזק הזה והוספת תיכף המון מרכך.
    ****

  3. את יודעת מה, אפילו "מאחורי" במקום "איתי" יעשה את העבודה.

  4. רונן א. קידר

    תגידי, זה רק הדמיון המפותח שלי או שיש כאן מטאפורה מינית מובהקת?

    • הממ…איפה המטאפורה המינית המובהקת?
      אולי יצרתי אותה באופן לא מודע.
      האר את עיני בבקשה.

      • מירי פליישר

        אליענה
        אחרי שמבינים ממני הגיבו
        אומר שבעיני זה שיר ותמונה נהדרת.

        על התקרה של כנסיית סטלה מאריס
        היה סבי מתקין עלי זהב.
        וגם היה צבע בבית החרושת נשר
        למרות הכל לא הצליח להביא פרנסה הביתה לאשתו ועשרת ילדיו
        אימי הקטנה היתה משחקת בעלי זהב
        את הבובה הראשונה שלה קנתה לי.

        רק רציתי לשתף אותך.
        אולי כשתגיעי לשם שוב ותיזכרי בסבי ייקל לך עם פחד הגבהים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג