טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה , הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע) טייבלע והשד שלה (הבימה) הפקות פרינג'''''''': בתוכו (הסמטה) רכבת בבואריה (פסטיבל עכו) ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב( עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה : רצועה של אור (הוצאת אלקנה) כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן) ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד) שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

לחם קודש

 

 

 

 

 

 

אֶכְתֹּב פִּיּוּט לִכְבוֹד הַפִילִיפִּינִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלֹּא יֵדְעוּ אוֹתו

 

לֹא הֵן לֹא הַגְּבָרִים הַבּוֹעֲלִים אוֹתָן בִּמְחִיר חֲצִי כּוֹס אֹרֶז 
 

שֶׁיֹּאכְלוּ מְאֻחָר יוֹתֵר הֵן יֵשְׁבוּ בַּחַדְרָן וּמֵעֲלֵיהֶן יתְבּוֹנֵן 

הָעֶלֶם מִנָּצְרַת  לְשׁוּם מָקוֹם הוּא יִהְיֶה כְּבֵן שְׁלֹשִׁים 

 

עֵינָיו חוֹמוֹת תִּסְרָקְתּוֹ גַּלִּים לִשְׁנֵי צִדֵּי פָּנָיו

 

עֲטוּרִים זָקָן שָׁחֹר נְתוּנִים בְּתוֹךְ הִלָּה תְּכֻלָּה.

 

עַל שִׁדָּה לְצַד הַמִּטָּה יָפִיץ נֵר אוֹר אֲדַמְדַּם אַחַת הַיְּלָדוֹת

 תָּעִיף מַבָּט  לְעֶבְרוֹ וְתָכִין עַצְמָהּ לִקְרַאת הַיְּצִיאָה

 

.הִיא תִּמְשַׁח אֶת שְׂפָתֶיהָ בְּאָדֹם תִנְשֹׁךְ אוֹתָן וְתֵצֵא לְהוֹצִיא 

 

  אֶת לַחֲמָהּ וְלֶחֶם אִמָּהּ חַסְרַת הַשִּׁנַּיִם וְלֶחֶם

 

אַחֶיהָ הַקְּטַנִּים וְלֶחֶם אָבִיהָ הַחוֹרֵג

 

 

 

46 תגובות

  1. תמי כץ לוריא

    כואב

  2. ריקי, בשם כל הקדושים הן מוכנות אפילו לעבודה כזו—נורא.
    יכולתי לראות את האיקונין מעל ראשה.

  3. אין מלים

  4. אהלן ריקי, מה שלומך?

    מה זה הטריפ הזה של שירים מדכאים היום?

    • הי גבריאלה
      פסטיבל שירי דכאון :)
      האמת שהפוסט הקורע של ענת העלה לי את השיר ובאיזה אופן גם זוועות הודו , צודקת אסוציאציות מדכאות

  5. היי ריקי
    עצוב, ואמיתי
    תפסת את הנקודה שמדברת על הכאב… הלא צודק
    להתראות טובה
    מה קדוש???

  6. ריקי במילותיך בנית תמונה, מוחשית כואבת ומעוררת כבוד {כן כבוד} וחמלה

  7. עצוב. התאור של חיי הזנות בצד הקדושה, כל כך נכון ואמיתי. זה המקום הנקי היחיד שנשאר להן בנפשן, המקום והתפילה לקדוש שלהן.ציפור הנפש הקטנה-גדולה מהחיים.

  8. לחם קודש, לחם הפנים ממש.
    ג"יזס כרייסט, שוב עשית את זה, ריקי.
    מצוין ונוקב.

    (הייתי מעדיף לקרוא את זה עם פיסוק.
    אני מתכוון: סימני פיסוק, כלומר: של הלשון. אני מתכוון: לשון דקדוקית).

    :)))

    • הבנתי מריו יקירי שכוונתך לפיסוק במובן הדקדוקי :)
      אבל אני לא פיסקתי , חוץ משני מקומות
      כי זה בלי נשימה,
      אין מקום לנשום כאן

  9. השור הראשונה שלך שואלת בהחבא מה הטעם בשיר הזה:

    אֶכְתֹּב פִּיּוּט לִכְבוֹד הַפִילִיפִּינִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלֹּא יֵדְעוּ אוֹתו

    אני רוצה להביא כתשובה שיר קטן של אגי משעול:

    אחריות

    בחצר האחורית
    פורח היום
    (להיום)
    הקקטוס הזה ששמו
    לא ידוע לי
    ואם אני לא אראה אותו
    מי יראה?

    כתבת את השיר היפה מתוך אחריות. כי ראית אותן ובזכותך גם אנחנו רואים אותן.
    וישו… מביט תמיד בעצב למרחקים ולא רואה מה שקורה מתחת לאפו.

  10. עוד חוזר הניגון, כל עוד יהיו נשים בעולם, יתקיים הסחר הנורא, והבחור מנצרת יתן כוח לעוד יום חיים. כואב בין הרגליים ובין השיניים החסרות, ריקי.

  11. שולמית אפפל

    הנכדים שלי מכנים את העוגה שאני אופה להם "עוגה לב".

    נזכרתי בזה כשקראתי את השיר הזה ואחרים. כי ככה את
    כל העולם בנפשך גם אישה פיליפינית קשת יום.

    • תודה לכולכם
      היום בתזמון משונה מתפרסמת כתבה גדולה במוסף "הארץ" על תיירות המין הישראלית בתאילנד
      לקרוא ולהקיא

  12. המרחק בין לחם הקודש ללחם הזנות כל כך קרוב, כמו בין קדושה לקדשה.
    פיוט חובק עלובי עולם, חזק מאד.

    • תודה מוישהלה
      על החיבור שהעלת כאן בין קדשה לקדושה
      אני יכולה להבין את השורש ממנו צומח
      קשר זה, הוא לא היה לי תמיד כה מובן.

  13. ריקי יקרה, ראיתי בהודו לא פעם איך בנות בגיל ההתבגרות ממתינות ללקוח ליד המשפחה השותקת, ממש ברחוב. נורא. שיר אמיתי כתבת. איך הדלות רומסת חיים שלמים. נתפלל שהדור הצעיר יידע לסלק דלות זאת. היא מלאכותית, ניתן לעשות זאת אפילו עכשיו.

  14. אהוד פדרמן

    השיר הקשה והתגובות אליו שקראתי עד עכשיו, מביאים אותי למחשבה חוץ ספרותית שקל לנו,רחמנים בני רחמנים, להזדהות עם סבלן של הילדות הפיליפיניות כמו שקל לתיירים או לקוראי עיתונים להזדהות עם סבל זוועתי, מרוחק וזר .
    אך המונח "פיליפיניות" קשור גם לחטאים, אמנם קטנים יותר, אך שלנו -חטאים כחול לבן. חטא ה"השתמש וזרוק" הנהוג לגבי ה"פיליפיניות" המטפלות במסירות בהורינו (ונודה על האמת, במקומנו שהרי אין לנו זמן ולחלקנו גם לא חשק לטפל בהורים) ומשאירות בארצן משפחות, הורים זקנים וילדים קטנים שלעיתים לא יכולות לראותם חמש שנים. ובצדקנותנו כי רבה אנחנו מרגישים שעושים להן טובה גדולה שהרי יחסית לפיליפיניות שבשיר (כאילו שאילו שתי האפשרויות היחידות העומדות בפני "פיליפיניות") מצבן נהדר

    • שיר חזק ,ריקי, הזועק את זעקתן האילמת של העשוקות ,וכמה אירונית הכותרת

      • תודה חנה
        אכן אירונית כותרת השיר , אך לא רק (בהמשך לתגובתו של מוישהלה הקושר את קדשה לקדושה)

    • אינני רואה מה צדקני בשיר. הפיליפינים מגיעים הנה כמו למקומות אחרים בעולם כדי להתפרנס,אכן חייהם קשים מאד , הם עוזבים משפחות וילדים לשנים. אך זו איננה "אשמתנו", אשמתנו במידה והיא קיימת היא יחס רע ומנצל אליהם. זאת יש להוקיע מבחינה מוסרית ולהעניש מבחינה חוקית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל